רע"א 1193/04 י.ר מאוזנר נכסים והשקעות בע"מ נ. דליה טורי

1.בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט י. גולדברג) בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אותה הגישו המשיבים במסגרת ע"א 2207/03 התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי.

2.המשיבים הינם דיירים מוגנים בנכס המצוי בבעלותן של המבקשות והמשמש עבורם בית עסק. ביום 27.5.03 הגישו המבקשות תביעה לבית משפט השלום בתל אביב אשר בה תבעו סילוק ידם של המשיבים מהמושכר וזאת בשל פלישה לשטחים אשר לא נכללו במושכר ובשל הפרות יסודיות של הסכם השכירות. בית משפט השלום קיבל את טענותיהן של המבקשות והורה על סילוק ידם של המשיבים מן השטחים אליהם פלשו וכן על פיצוי כספי בגין הפרות הסכם השכירות. על אף שנקבע כי הוכחו הפרות יסודיות כאמור, העניק בית המשפט למשיבים סעד מן הצדק וקבע כי לא יפונו מהמקום אם ישלמו למבקשות פיצוי בסך 40,000 ₪, וזאת בתוך 60 ימים ממועד מתן פסק הדין.

3.המשיבים פנו לבית משפט השלום בבקשה לעכב את ביצוע תשלום הפיצוי וזאת עד להחלטה בערעורם אשר הוגש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט החליט מתוך התחשבות במצוקת המשיבים, לעכב את ביצוע התשלום עד ליום 30.10.03. המשיבים שבו ופנו לבית המשפט המחוזי ביום 5.8.03 בבקשה נוספת לעיכוב ביצוע התשלום על פי פסק הדין. בית המשפט המחוזי קבע כי אף שלהלכה לא קיימת במקרה זה עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין, הרי בשל טעמים אישיים-בריאותיים של המשיב 2, יש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להחלטה בערעור התלוי ועומד בפניו.

4.על החלטת בית המשפט המחוזי האמורה מתבקשים אנו לתת רשות ערעור. טענת המבקשות הינה כי לא נתקיימו במקרה זה נסיבות המצדיקות את עיכוב ביצועו של פסק הדין. לדבריהן, מצוקתם האישית של המשיבים, אשר שימשה בסיס להחלטות הערכאות דלמטה, איננה מהווה סיבה מספקת לעיכוב ביצוע פסק הדין.

5.דין הבקשה להידחות. סוגיית עיכוב ביצוע תשלום הפיצוי במסגרת סעד מן הצדק נשקלה לגופה בידי שתי הערכאות הקודמות, ואין מקום לדון בה בערכאה זו בגלגול שלישי. הערכאות דלמטה, בתיתן אורכות לביצוע התשלום על פי פסק הדין, ובאחרונה, במתן אורכה לביצוע התשלום עד להחלטה בערעור, נתנו משקל לנסיבות האישיות המיוחדות של המשיבים. זאת עשו גם על רקע המשמעות מרחיקת הלכת שהיתה עשויה לנבוע מסירוב לעכב ביצוע כאמור שמשמעותה היתה הטלת חובת פינוי מיידית של המשיבים מהמושכר שהיו עד כה בעלי מעמד של דיירים מוגנים בו. בנסיבות הענין, אין לומר כי שיקוליהן של הערכאות הקודמות והאופן בו איזנו בין השיקולים השונים הצריכים לענין חורגים ממסגרת העקרונות המקובלים בסוגיה זו, ומכל מקום, אין עילה להתערב בכך בערכאה שלישית.

בקשת רשות הערעור נדחית.