רע"א 1194/00 יעד שירותי חניה וגרירה בע"מ נ. עירית ירושלים

1.המשיבה מס' 1 פרסמה מכרז להפעלת חניון בתשלום באמצעות מפעיל. לפי תנאי הסף שנקבע במכרז "על המציע להוכיח לשביעות רצון ועדת המכרזים נסיון של 2 שנים לפחות במתן שרותי חניה והפעלה של חניון בסדר גודל דומה". ועדת משנה של ועדת המכרזים של המשיבה מס' 1 סברה כי כאשר המציע הוא תאגיד רשאית היא "להרים את המסך" ולבחון את ניסיונם של מנהליו. אחרי שמצאה כי למנהלי המבקשת והמשיבה מס' 5 "יש נסיון מוקדם בהפעלת חניונים" המליצה לפני מליאת ועדת המכרזים כי הפעלת החניון תימסר למשיבה מס' 5, שהצעתה היתה הגבוהה ביותר. מליאת ועדת המכרזים קיבלה את ההמלצה וקבעה כי המבקשת זכתה במכרז.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה, על דרך של המרצת פתיחה, להצהיר כי היא ולא המשיבה מס' 5 זכתה במכרז. במסגרת התובענה ביקשה לאסור על המשיבים מס' 4-1, בצו מניעה זמני, להמשיך בהליכי המכרז, לרבות חתימה על חוזה עם המשיבה מס' 5, או לבצעו - אם נחתם - עד להכרעה בתובענה העיקרית. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' ארד), בהחלטתו מיום 6.2.2000, דחה את הבקשה למתן צו המניעה הזמני. המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על ההחלטה וכן ביקשה לתת לה סעד זמני עד להחלטה בבקשתה.

2.בית המשפט המחוזי סבר כי הפירוש שפירשה ועדת המכרזים את תנאי הסף, לפיו היתה רשאית לבחון את נסיונו של "האדם העומד מאחורי התאגיד", הוא פירוש אפשרי ואף סביר. במלים "לשביעות רצון ועדת המכרזים" שבתנאי הסף ראה הגדרה של "מבחן מהותי של נסיון" התואם את מהות המכרז. לפיכך, לאור האמור בפסק הדין שניתן בענין ע"א 4605/99 אלישרא מערכות אלקטרוניות בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל ואח' (טרם פורסם), העדיף את הפירוש המקיים את ההצעה. עוד סבר כי אפילו תזכה המבקשת בסעד העיקרי לא ייגרם לה נזק שאינו ניתן לפיצוי כספי; לעומת זאת, אם ינתן צו המניעה הזמני, יגרמו למשיבה מס' 1 הפסדים של עשרות אלפי שקלים בחודש. מטעמים אלה דחה את הבקשה.

השגתה העיקרית של המבקשת היא נגד "הרמת המסך" על ידי ועדת המכרזים. עוד טוענת היא כי - שלא כמו המשיבה מס' 5 - עמדה בתנאי הסף אף ללא בחינת ניסיונו של מנהלה. אשר למאזן הנוחות טוענת היא כי עיכוב הליכי המכרז לא יגרום נזק ממשי למשיבה מס' 1, משום שהחניון שבו מדובר פועל באמצעות מדחנים, וכי ההפרש בהכנסותיה - כמו נזקה של המשיבה מס' 5 - ניתן לפיצוי כספי ולהבטחה על ידי ערובה מתאימה.

3.לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אכן, אין לשלול מראש את האפשרות כי בדונו בתובענה העיקרית יחליט בית המשפט לאמץ פרשנות אחרת מזאת שנקטה ועדת המכרזים, אולם אפשרות זאת לא די בה כדי להיות "תשתית מספקת לקביעה שקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (דברי השופט ש' לוין (כתוארו אז) ברע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון ואח' , פ"ד מ"ה(4) 225, 228. ההדגשה שלי - י' ט'), שעל כך סמכה המבקשת. עוד יש לזכור כי לענין השיקול אם לתת צו מניעה זמני אין להפריד את השאלה מהי הפרשנות הראויה מן השאלה "אם יש צידוק להתערבות בית המשפט על ידי מתן סעד זמני" (שם).

לא למותר לציין כי, כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה לסתור את שיקול דעתו של בית משפט שהכריע בבקשה לצו מניעה זמני. (עיין, בין היתר, רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ , (טרם פורסם); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (בעריכת ד"ר ש' לוין, מהדורה שביעית), בעמ' 620 והאסמכתאות שם).

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית הבקשה למתן סעד זמני.