רע"א 1194/97 עזבון המנוח איאד אלפתאח נ. מדינת ישראל

ההודעה על קביעת גובה הערבון נמסרה במשרד בא-כוח המבקשים ביום 28.2.97, ונאמר בה כי יש להפקיד את הערבון תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה.

הערבון לא הופקד במועד, וביום 17.4.97 הוגשה בקשה להארכת המועד. בבקשה נאמר, כי המבקשים הם תושבי השטחים ובעטיו של המצב הבטחוני והסגר שהוטל, לא היה סיפק בידיהם להסדיר את נושא הערבון. מתגובת המדינה לבקשה התברר, כי האמור בה לא היה נכון: המבקשים הם תושבי ירושלים, והסגר שהוטל על השטחים לא חל עליהם.

בדיון שנקבע לשם ליבון שאלת האיחור (בתאריך 25.6.97) איפשרתי למבקשים להגיש בקשה להארכת המועד להפקדת הערבון, ערוכה כדין, אשר יפורטו בה הנסיבות שגרמו לאיחור בהפקדת הערבון ולכך שהוגשה בקשה שגויה להארכת המועד ביום 17.4.97.

בבקשה המונחת בפני נעשה נסיון לתת הסבר לנסיבות שהביאו להגשתה של בקשה מוטעית; ואולם, אין בבקשה כל הסבר לאיחור בהפקדת הערבון. כל שנאמר בבקשה הוא, כי "אין בידי התובע כל ידיעה באשר למועד בו נתקבלה ההודעה על קביעת הערבון במשרדו". זאת ותו לא.

כפי שצויין, מצוי בתיק אישור מסירה בנוגע להודעה על קביעת גובה הערבון. על פיו נמסרה ההודעה במשרד בא-כוח המבקשים בתאריך 28.2.97. אין בבקשה שבפני כל התמודדות עם העובדה האמורה, או נסיון להסביר מדוע אחרו המבקשים במשך חודש בהפקדת הערבון. בהחלטה מיום 25.6.97 ניתנה למבקשים אפשרות להסביר את פשר האיחור והגשת הבקשה השגויה להארכת המועד. המבקשים לא ניצלו את "מיקצה השיפורים" שניתן להם, ותחת הגשתה של בקשה מפורטת וסדורה כנדרש, הוגשה בקשה סתמית, שאינה מחזיקה מים.

על המבקשים לדעת, כי אין די בהשמעת הטענה בדבר חשיבותם המוגבלת של דיני הפרוצדורה לעומת כללי המשפט המהותי על מנת להתגבר על המחדלים שחדלו במילוי החובות המוטלות עליהם על פי סדרי הדין ועל-פי החלטות בית המשפט. טענות המבקשים בדבר העיקר והטפל בהליך המשפטי אינן בבחינת נוסחת קסם אשר תמחק באחת את תקופת האחור בהפקדת הערבון והגשתה של בקשה המבוססת על עובדות שאינן נכונות, ותכניס את הבקשה לרשות ערעור לטרקלין בו תתברר לגופו של ענין. על המבקש מוטלת החובה לפרוש בפני בית המשפט, ראשית לכל, תמונה ברורה ובהירה בדבר עובדות הענין. רק לאחר מכן ניתן לעבור לשלב המסקנות המשפטיות. בחובה ראשונית זו לא עמדו המבקשים, ומבחינה זו תילי התילים שהם מבקשים לבנות בבקשתם הם בבחינת מגדלים פורחים באוויר.

סיכומם של דברים, אין בבקשה שבפני כל נימוק אשר יבאר פשר האחור בהפקדת הערבון, ובודאי אין המדובר בהסבר אשר יש בו כדי לסבר את האוזן ולהתקבל על הדעת. לכך יש להוסיף, כי גם ההסבר שניתן בנוגע לנסיבות הגשתה של הבקשה הראשונה (השגויה) להארכת מועד איננו נקי מספקות, כמבואר בתגובת המשיבה (סעיף 4 לכתב התגובה). לפיכך, החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד. הבקשה לרשות ערעור תידחה על פי תקנות 404(ב) ו431- לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסכום של 1,500 ש"ח.