בבית המשפט העליון
רע"א 11946/04
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשת:
דוד לובינסקי בע"מ
נ
ג
ד
המשיבה:
1.י.ת. נצר אחזקות בע"מ
המשיב הפורמלי:
2.כונס הנכסים הרשמי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בבש"א 2621/04 מיום 23.11.04 שניתנה על ידי כבוד השופטת ג' (דה-ליאו) לוי
בשם המבקשת: עו"ד י' בנקל; עו"ד א' שמרלינג
בשם המשיבה: עו"ד ע' גלוזמן; עו"ד ק' רפאלי
פסק-דין
1.בגדר בקשת רשות הערעור שבפניי משיגה המבקשת על סירובו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ג' (דה-ליאו) לוי) למנות מפרק זמני לחברה שהיא והמשיבה בעלות מניות בה (להלן - החברה), עד שתתברר בקשתה לפירוק החברה. בקשה זו הוגשה על יסוד המצב המשפטי שנוצר בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתובענה אחרת שבין המבקשת למשיבה, בו נקבע כי המבקשת עודנה בעלת מניות בחברה מאחר שהסכם שנכרת למכירת מניותיה בחברה למשיבה בוטל כדין על ידי האחרונה (להלן - פסק הדין). במקביל, תלוי ועומד בבית משפט זה ערעורה של המבקשת על אותו פסק דין, בו גורסת היא כי יש ליתן תוקף להסכם מכירת המניות (ע"א 2835/04). הבקשה למינוי מפרק זמני נדחתה בשל הסתירה בטיעוניה של המבקשת בשני ההליכים שהיא מנהלת; בעוד שבערעור כופרת המבקשת בכך שהיא מחזיקה במניות בחברה, בגדר ההליך דנא עותרת היא לפירוק החברה מכוח מעמדה הנוכחי, שהוא פועל יוצא של פסק הדין, כבעלת מניות בה. מכאן בקשת רשות ערעור זו.
2.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. שלא כדעתו של בית משפט קמא, איני סבור כי המבקשת מושתקת, באופן עקרוני, מלעתור למינוי מפרק לחברה. אכן, מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים ניתן להחיל לגביו את כלל ההשתק השיפוטי, המונע ממנו מלהתכחש למה שטען במועד מוקדם יותר. עלינו לפרש ולהפעיל כלל זה בהתאם לתכליתו. הכלל, אשר נגזר מעיקרון תום הלב, נועד לסכל פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט (ע"א 513/89 Interlego נ' Exin-Lines , פ"ד מח(4) 133, 200-199; רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ (טרם פורסם), פסקאות 12-8). כאשר לא מתקיימת אותה תכלית, ניתן להכיר בחריג לכלל ההשתק השיפוטי. דומה, כי אלו הם פני הדברים במקרה שבפנינו. לדעתי, העובדה שהמבקשת מעלה טענות מנוגדות במסגרת התדיינויות שונות ניתנת להבנה, בנסיבות העניין, ואינה עולה כדי חוסר תום לב. מחד גיסא, המבקשת, שהינה בדעה כי העסקה להעברת מניותיה אל המשיבה יצאה אל הפועל, מעוניינת לערער על מסקנתו ההפוכה של בית המשפט המחוזי. מאידך גיסא, היא אינה יכולה לדעת האם אמנם תתקבל גרסתה משיידון הערעור שהגישה. מאחר שהמבקשת ערה לאפשרות שערעורה יידחה, שואפת היא להגן על אינטרסיה למקרה כזה ולהבטיח כי זכויותיה דהיום כבעלת מניות בחברה לא ירוקנו מכל תוכן. כל עוד לא בוטל פסק הדין בערעור כבולה המבקשת לקביעות שבו, ועל כן היא רשאית לפעול בהסתמך עליהן, במיוחד לנוכח טענתה שאם תמתין עד להכרעה בערעור וזה יידחה ייגרמו לה נזקים בלתי הפיכים (בלא שנביע דעה לגבי עצם הטענה).
2.מצינו, איפוא, כי הנימוק בגינו נדחתה בקשתה של המבקשת על הסף אינו יכול לעמוד. מן ההכרח לבחון לגופם של דברים האם זכאית היא לסעד בו חפצה, אלא שהשיקולים המהותיים אשר צריכים היו להוות בסיס להחלטה לא נשקלו, והבירורים העובדתיים והמשפטיים הדרושים לא נערכו. אין מקום כי נשים עצמנו כערכאה דיונית ונכריע בסוגיות אלו. לאור כל זאת, הערעור מתקבל, החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת והתיק מוחזר אליו על מנת שידון בבקשת המבקשת לעיצומה. המשיבה תישא באגרת המשפט וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.
ניתנה היום, י"ג באייר תשס"ה
(22.5.05).
ש
ו פ ט