רע"א 1206-23 רע"א 1206-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטים ד' כהן-לקח, ד' גדעוני וע' אבמן-מולר) אשר ניתן ביום 14.12.2022 בע"א 31044-06-22, ואשר בגדרו התקבל בחלקו ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום ירושלים (השופטת מ' הירשפלד), אשר ניתן ביום 2.5.2022 בת"א 2025-02-19, ואשר במסגרתו התקבלה תביעת המבקשים לפינויו של המשיב מחנות שבה הוא מחזיק כדייר מוגן. בית המשפט המחוזי קבע כי על-אף שקיימת עילת פינוי כלפי המשיב, בכפוף לתשלום פיצוי על ידו למבקשים בסך של 100,000 ש"ח – הוא לא יפונה מן המושכר. זאת, מכוחו של סעד מן הצדק (ראו: סעיף 132(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר)).

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

4.סעיף 132(ב) לחוק הגנת הדייר קובע כי "ניתן פסק דין בתביעת פינוי והוגש עליו ערעור, רשאי בית המשפט לערעורים לשקול מחדש אם היה זה צודק לתת את פסק הדין". החלטה בדבר הענקת סעד מן הצדק בשלב הערעור מצויה אפוא בליבת שיקול הדעת המסור לבית המשפט הדן בערעור. פסק הדין קמא – אשר העניק למשיב סעד מן הצדק – מבוסס כדבעי ולא מצאתי כל עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט בעניין זה. פסק דין זה ממילא נטוע בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינו מעורר שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו: רע"א 5071/12 ט.ד.י (עיצוב טקסטיל בינלאומי) בע"מ נ' נג'י, פסקה 6 (24.07.2012)). כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

5.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.