רע"א 1209/03 חנן מור נ. הקרן לפיצויים במס רכוש

1.המערער הינו חקלאי במקצועו, ובשנת 2000 חכר חלקה מן הכפר השיתופי חמרה, שבתחומי המועצה המקומית בנימין. המבקש החל בגידול אבטיחים בחלקה, אולם הדבר לא צלח בידו. לטענתו, הוחדרו למתקן ההשקיה שבמקשת האבטיחים חומרים כימיים שגרמו נזק בלתי-הפיך לגידולים.

2.המבקש הגיש תביעה להכרה בנזק שנגרם לו כנזק מלחמה, לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961 (להלן: החוק). תביעתו נדחתה, בהתבסס על תעודה מאת שר הביטחון, שהוגשה בהתאם לתקנה 6 לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), תשל"ג-1973 (להלן: התקנות), לפיה "אין בידי משטרת ישראל ממצאים המצביעים על כך שהנזק נגרם כתוצאה מפעולת איבה" ולכן "לא ניתן לאשר כי האירוע הנ"ל הינו בגדר נזק מלחמה...".

ערר שהגיש המבקש נדחה אף הוא. ועדת הערר ציינה כי, אמנם, לפי דו"ח של המעבדה החקלאית שלפ – שנערך לפי פניית משטרת ישראל בעקבות תלונה שהגיש המבקש, אולם הושלם לאחר שהחליטה המשטרה כי אין בסיס לאישום פלילי – המדובר במעשה הרעלה. אולם, כך הוסיפה הועדה וציינה, קיימת גם חוות דעת שערך החוקר מר ישראל רוזלי, לפיה אין כל ממצא המעיד כי עסקינן במעשה איבה, וכי סביר להניח שהקרקע היתה מורעלת עוד בטרם נשתלו גידולי המבקש, בגין שאריות מגידולים קודמים או חומרי הדברה. הועדה קבעה כי "אף מבלי לאמץ בהכרח חלק זה או אחר בחוות דעתו של מר רוזלי", הרי שהמבקש לא הוכיח, במאזן ההסתברויות, כי הנזק נגרם עקב פעולת איבה.

3.ערעור שהגיש המבקש, לבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' שידלובסקי-אור), נדחה. בית המשפט קבע, כי לא היה מקום לסמוך על חוות-דעתו של הכלכלן רוזלי, כאשר למולה עומד דו"ח המעבדה. יחד עם זאת, כך קבע בית המשפט, דו"ח המעבדה אינו מתאר את הנסיבות שהביאו להרעלת הגידולים, והמבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי מדובר בפעולת איבה – אף לא בראיות נסיבתיות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בה חוזר המבקש על טענותיו. הוא טוען, כי בינתיים עלה בידו לגלות דבר קיומן של תביעות נוספות, שהוגשו בגין נזקים דומים, אשר נגרמו לגידולים באזור באותה תקופה שבה נגרמו הנזקים לגידוליו שלו.

4.דין הבקשה להידחות. ועדת הערר קבעה, כי המבקש לא הוכיח, במאזן ההסתברויות, כי הנזק שאירע לגידוליו הינו "נזק מלחמה" כמשמעו בחוק. על החלטת ועדת הערר הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, ועל אף שלא גילה בערעורו "בעיה משפטית", כנדרש לפי תקנה 12א לתקנות, דן בית המשפט בערעור לגופו וקבע, פעם נוספת, כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להראות, כי נזקו נגרם עקב פעולת איבה. קביעות עובדתיות של אלה אינן מצדיקות התערבות של בית משפט זה. גם בטענת המבקש כי הרשויות "הסתירו או העלימו", כלשונו, מידע בדבר תביעות דומות נוספות, אין כדי לשנות ממסקנה זו, מה גם שטענות ובקשות ברוח זו הועלו בבית משפט קמא, ועתה מוסיף המבקש טענות ומוצגים לעניין זה – מבלי שהגיש בקשה מתאימה.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסכום של 5,000 ש"ח.