רע"א 1220/04 יוסף דיאמנט נ. ד"ר שלמה נס - עו"ד ורו"ח

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) במסגרתה הוארך המועד להשלמת עסקת מכר של נכס מקרקעין בנווה יהושע.

הנכס האמור נמצא בבעלותה של חברת שיכון אזרחי בע"מ, שבשליטת המבקש, והינה חברת האם של חברת דיור לעולה בע"מ. נכס זה שועבד במסגרת הסדר נושים של חברת דיור לעולה בע"מ, והמשיבים 2-1 מונו ככונסי נכסים לשם מימושו. בשנת 2002, נמצאו קונים לנכס, והסכם המכר אושר על ידי בית המשפט. המבקש, יש לציין כבר עתה, לא הגיש ערעור על ההחלטה לאשר את הסכם המכר. משנקף הזמן ולא נתקבלה התמורה עבור הנכס, גם לאחר מספר הארכות מועד לתשלומה, פנו כונסי הנכסים והנאמן לבית המשפט קמא בבקשה למתן הוראות. במסגרת בקשה זו, התבקש בית המשפט קמא ליתן תוקף להסכמה בין המשיב 4 לבין הנאמן וכונסי הנכסים לפיה אם לא תשולם התמורה עד ליום 7.1.2004 יוצא הנכס למכרז חדש. בית המשפט המחוזי דן בבקשה במעמד הצדדים ביום 21.1.2004. בתום הדיון, לאור הסכמת כל הצדדים, פרט למבקש שביקש לבטל את העסקה באותו מעמד, האריך בית המשפט המחוזי את המועד להשלמת עסקת המכר ב- 45 יום נוספים. כמו כן, קבע בית המשפט קמא כי לאחר שיחלוף מועד זה לא יוכלו עוד הרוכשים להלין כנגד ביטול העסקה. בכדי להימנע מביטול זמן, במקרה שלא תשולם התמורה, הורה בית המשפט קמא לכונסי הנכסים להתחיל בהכנות למכרז חדש. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור ובמסגרתה ביקש לעכב את ביצוע החלטת בית המשפט קמא, באופן שימנע את השלמת עסקת המכר עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

טענתו העיקרית של המבקש בבקשותיו היא כי המחיר שנקבע בהסכם המכר נמוך בכמחצית מהערכת השמאי שניתנה לבקשת כונסי הנכסים. הואיל ויתרת שווי הנכס לאחר פירעון החובות לנושים השונים אמורה להיות מועברת למבקש, כך לטענתו, קיום העסקה כפי שהיא יגרום למבקש, לטענתו, נזק כספי רב. הנאמן וכונסי הנכסים טוענים כי אין כל חשיבות להערכת השמאי שכן הצעת הרכישה של הקונים במקרה דנן הייתה ההצעה הגבוהה ביותר שהוגשה לרכישת הנכס. כמו כן, הנאמן וכונסי הנכסים מציינים כי הנפגעים העיקריים מאי השלמת עסקת המכר יהיו הנושים, ובעיקר הבנקים בעלי השעבוד. לטענתם, רצונם של אלו בקבלת כספים בהליך מהיר ככל שניתן גובר על האינטרסים של המבקש בנסיבות העניין. הבנקים מצטרפים לעמדתם של כונסי הנכסים והנאמן ומוסיפים כי החלטתו של בית המשפט קמא אשר האריכה את המועד להשלמת העסקה מחד והורתה על הכנות למכרז החדש למקרה שלא תושלם העסקה מאידך מתחשבת באינטרסים של כל הנושים. תגובתו של כונס הנכסים הרשמי לבקשה לעיכוב ביצוע לא הוגשה לבית משפט זה, אך יש לציין כי על פי האמור בהחלטת בית המשפט קמא הסכים כונס הנכסים הרשמי להארכת המועד.

דין הבקשות להידחות. גם לפי טענותיו של המבקש עצמו הנזק שייגרם למבקש, אם ייגרם, אינו נובע מהארכת המועד שניתנה על ידי בית המשפט קמא אלא מתוכנו של הסכם המכר עצמו. כל טענה שיש למבקש בעניין זה מן הראוי היה להעלותה בערעור על ההחלטה לאישור הסכם המכר. לעניין ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור טוען המבקש טענה אחת לפיה בית המשפט קמא הוא זה אשר העלה את ההצעה להארכת מועד מיוזמתו. טענה זו שנויה במחלוקת מבחינה עובדתית ומכל מקום היא שגויה מבחינה משפטית שכן סמכותו של בית המשפט להאריך מועדים לפי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, אינה מותנית בהגשת בקשה מיוחדת מטעם מי מהצדדים (ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר , פ"ד מג(4) 378).

הבקשות נדחות. המבקש ישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים 3-1 ועורך הדין של המשיב 4 בסך 2,500 ש"ח כל אחד.