רע"א 1227/01 חאזם פרג' נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ. מזרחי) מיום 14.1.01 בב"ש 2027/01 בה הוחלט כי העורר 1 ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ואילו עורר 2 ישוחרר בכפוף להפקדה במזומן של 18,000 ש"ח וימציא ערבות צד ג' של תושב ישראל.

2.נגד העוררים ונאשם נוסף הוגש כתב אישום בבית משפט השלום המייחס להם עבירות התפרצות לרכב במטרה לגונבו, נסיון גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב וקשירת קשר לבצע פשע. כן יוחסה להם עבירה של כניסה לישראל שלא כדין. מהות העבירות המיוחסות להם היא כי בתאריך 24.12.00 בשעות הערב נכנסו ועימם עוד ארבעה אנשים, לתחומי ירושלים במטרה לגנוב רכב. עורר 1 מסר לקטין שבחבורה מכשירי פריצה ובאמצעותם פרץ הקטין עם שני אחרים לרכב במטרה לגונבו וחיבל בו. הוא נמלט מהמקום כאשר אזעקת הרכב החלה לפעול ובעת שהיה נתון למירדף שוטרים התקדמו העוררים בריכבם לעברו במטרה לאוספו אל תוך הרכב כדי להקל על בריחתו.

3.הבקשה למעצר עד תום ההליכים נדונה בבית משפט השלום ובמסגרת הדיון שם הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה להפללת העוררים. בית משפט השלום הורה לשחרר את שניהם בכפוף להפקדת 4,000 ש"ח במזומן וערבויות כספיות. על החלטה זו הוגש ערר ובית המשפט המחוזי קיבלו במובנים הבאים: באשר לעורר 1 הורה כי ישאר במעצר עד תום ההליכים, תוך ששקל את מסוכנותו, בין היתר, נוכח העובדה כי ביצע עבירה נוספת דומה בעת היותו משוחרר בערבות, ונוכח היותו תושב שטחים שלגביו קימת סכנת הימלטות. באשר לעורר 2 - שחרורו בתנאים נשאר בעינו אלא שהיקף ההפקדה הוגדל, בין היתר, נוכח הסכנה באי התייצבותו למשפט בהיותו, גם הוא, תושב שטחים.

4.בערר שלפני טוען בא כוח העוררים כי יש לסטות מפסיקת בית המשפט המחוזי כדלקמן:

אשר לעורר 1 - אין ליחס משקל נכבד לעבירה הנוספת המיוחסת לעורר זה משמדובר בתיק חקירה פתוח (תיק מב"ד) וכל עוד לא חלה התקדמות בהליך החקירה, עומדת לזכותו חזקת החפות. לפיכך, ראוי לשחררו בתנאים הולמים ולא לראות בנתון זה נסיבה מחמירה.

אשר לעורר 2 נטען כי מזה כחודש ימים הוא יושב במעצר עקב אי יכולתו לגייס את סכום ההפקדה שהושת עליו, ומשהתברר כי מבחינה כלכלית אין הוא יכל לעמוד בתנאי זה, ראוי להפחית בסכום הערבות כדי לאפשר את שחרורו.

בתשובתו ציין בא כוח המדינה באשר לעורר 1 כי לענין העבירה הנוספת המיוחסת לו הוגש כבר כתב אישום נוסף ומדובר גם בו בעבירה של גניבת רכב וכניסה שלא כדין לישראל. יש, על כן, לטענתו, להתחשב בנתון זה כשיקול משמעותי לענין המעצר. אשר לעורר 2 נטען, כי יש להתחשב בסיכון הקיים לאי התייצבותו למשפט באם ישוחרר, נוכח מגוריו בשטחים ובמיוחד כך לאור הארועים האחרונים המקשים עוד יותר את אכיפת התייצבותו. אי לכך, על גובה ההפקדה לשקף את הסיכון האמור.

5.נתתי דעתי לטעמי הערר ובאתי לידי מסקנה כי בנסיבות הענין ראוי לאמץ את גישתו של בית משפט קמא באופן שעורר 1 ייעצר ועורר 2 ישוחרר בכפוף לקיום תנאים. הדיון מתמקד בעיקרו בהיבט חלופות המעצר לגבי שני העוררים. זאת, מאחר שלא היתה מחלוקת כי לצורך הליך זה ישנן ראיות לכאורה למעורבות העוררים בעבירה. ברי, כי בנסיבות אלה קימת עילת מעצר נגדם מחשש מסוכנותם לבטחון הציבור נוכח טיבן של העבירות המיוחסות להם. כאן ראוי להדגיש כי בעוד שלגבי עורר 2 מדובר בעבירה ראשונה, הרי באשר לעורר 1, יש לייחס משקל נכבד לעובדה כי בסמיכות זמן לעבירה נשוא ענייננו הוא מואשם בביצוע עבירה נוספת בקשר לרכב שטיבה דומה לזו שלפנינו. עוד חשוב לציין כי העבירה המיוחסת לו, נשוא ערר זה, נעברה בעת שהיה משוחרר בערבות בגין ביצוע העבירה האחרת. נסיבות אלה הן חמורות ויש לייחס להן את מלוא המשקל באומד מסוכנותו של עורר זה. נוכח אלה, קימת עילת מעצר כנגד העוררים בגין מסוכנותם לציבור תוך שמשקלה של מסוכנות עורר 1 גוברת על זו של עורר 2 נוכח הנסיבות המחמירות יותר בעניינו.

אשר לחלופת מעצר, שאלה היא אם ניתן להפעילה באופן שהשחרור בתנאים ישיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות העוררים תופחת. לענין זה יש להתחשב בעובדה כי העוררים הם תושבי הרשות הפלשתינאית ונכנסו לתחומי הארץ בניגוד לחוק. החשש מפני אי התייצבותם למשפט בתנאים אלה הוא חשש קיים ויש לאמוד את משקלו בכל מקרה על פי נסיבותיו ולבחון האם ניתן להציב תנאי שחרור אשר יקהו את החשש במידה ראויה.

אשר לעורר 1: בהינתן מסוכנותו המוגברת נוכח העבירה הנוספת המיוחסת לו, אין מקום לשחרורו בתנאים, משהמציאות הוכיחה כי גם כאשר היה משוחרר בערבות הסתבך בעבירת רכוש נוספת. מעצרו עד תום ההליכים מתבקש בנסיבות אלה גם בלא הערכת משקלו של הנתון בדבר היותו תושב שטחים. קשה לרחוש אימון לנאשם כי יקיים את תנאי השחרור כאשר עבר עבירה בהיותו משוחרר מן המעצר (השווה בש"פ 507/00 מזרחי נ' מדינת ישראל, פד"י נד(1) 385).

אשר לעורר 2: לגבי נאשם זה מדובר בעבירה ראשונה ואין להוציא מכלל אפשרות כי מדובר לגביו באירוע חריג. בנסיבות אלה ניתן לשקול חלופת מעצר בתנאים הולמים אשר יקחו בחשבון, בין היתר, גם את העובדה כי הוא תושב שטחים ועלולה להיווצר בעיה של התייצבות למשפט. על קושי זה ניתן היה לענות בנסיבות אלה על דרך שחרור למעצר בית מלא בתחומי ישראל כדי להבטיח התייצבות למשפט בתוספת ערבויות כספיות מתאימות. הובהר, עם זאת, כי אין פתרון מעשי למעצר בית, ונותרת, איפוא, האופציה של הטלת תנאים כספיים בלבד. בהינתן החשש המובנה לאי התייצבותו של עורר זה למשפטו בהתחשב במקום מגוריו, ומאחר שהאופציה של מעצר בית בישראל אינה ישימה, יש מקום להטלת סכום הפקדה משמעותי שיהווה משקל שכנגד לסיכונים הקיימים עקב השחרור. על רקע זה הוטל על העורר תנאי הפקדה בשיעור 18,000 ש"ח בעוד על שותף נוסף באותה פרשה שהוא תושב ישראל, הוטלה הפקדה בשיעור 12,000 ש"ח בלבד. ראוי היה להטיל על העורר הפקדה בשיעור גבוה לאור השיקולים שפורטו. עם זאת, וכדי לבוא לקראתו ולאחר שבמהלך חודש ימים לא הצליח לגייס את הכסף, אני מחליטה על הפחתה מסוימת בסכום ההפקדה שהוטלה עליו, מפאת מה שנראה קושי כלכלי אמיתי.

סיכומו של דבר:

הערר לגבי עורר 1 נדחה.

הערר לגבי עורר 2 מתקבל באופן שסכום ההפקדה במזומן שעליו להפקיד כתנאי לשחרורו יעמוד על 14,000 ש"ח במקום 18,000 ש"ח שהוטלו בבית משפט קמא. שאר תנאי השחרור שנקבעו בבית משפט קמא ביחס לעורר זה יעמדו בעינם.