רע"א 1235/22 דלתות אלפיים אחזקות בע"מ נ. פן-דור תעשיות בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' שוורץ ) בת"א 44368-07-21, מיום 10.2.2022, בגדרה נדחתה בקשתן של המבקשות לקבלת סעד לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט (להלן: הפקודה ).

העובדות הצריכות לעניין

1.

המבקשות והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) הינן חברות שפועלות בתחום הדלתות. בין השנים 2006-2019 התקשרו המבקשות עם קבלנים בתחום הבנייה לאספקת דלתות מתוצרתה של המשיבה. מרבית הפעילות העסקית בין הצדדים, בשנים אלה, התרכזה בפעילות שדרוג דלתות באופן שבפרויקטים קבלניים עמם התקשרו המבקשות, מוצגת ללקוחות דלת במחיר בסיס, מתוצרתה של המשיבה, תוך מתן אפשרות ללקוחות לשדרג אותה לדלת יקרה יותר, בתיווכן. המרווח בין מחירי הדלתות הוא הרווח של המבקשות.

2.

ביום 28.7.2021, במסגרת דיון בבקשה דחופה לסעד זמני, ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ר' שמולביץ ) תוקף של החלטה להסכמה שהצדדים לה הם המבקשות והמשיבה. עניינה של ההסכמה, שקיבלה, כאמור, תוקף של החלטה (להלן : ההסכמה ), הסדרת יחסי העבודה בין הצדדים, במהלך תקופת הזמן שחלה מיום ההסכמה ועד לתאריך 31.12.2021. בהסכמה עוגן הסדר שנועד לאפשר את המשך הפעילות, בפרק הזמן האמור, בשני היבטים: האחד, המשך אספקת דלתות בסיס בפרויקטים של המבקשות במחיר המוסכם לתקופה של שלוש שנים ממועד ההסכמה והשני, התחייבות המשיבה לקבל בסניפיה לקוחות של המבקשות, בפרויקטים הקיימים, שמעוניינים לשדרג את הדלתות הבסיסיות שמוצעות להן.

3.

כחצי שנה לאחר ההסכמה, הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בקשה לנקיטת הליכים לפי סעיף 6 לפקודה, במסגרתה טענו למספר הפרות מצד המשיבה. לענייננו – מושא בקשת רשות הערעור - טענת המבקשות להפרת הוראת סעיף 7 להסכמה שקובעת: " לאחר תקופת המעבר, פנדור (המשיבה 1) איננה מחויבת לקבל שדרוגים אלא אם כן יוסכמו מראש בטוחות לתשלום מחיר דלתות הבסיס ושאלת תשלום העמלות ". המבקשות טענו, כי הודעת המשיבה שאין בדעתה לקבל שדרוגים או פעולות אחרות לטובת הלקוחות של המבקשות בתום תקופת המעבר, וזאת למרות חילופי הצעות שונות בין הצדדים שעניינן העמלות והבטוחות, וחרף שלוש ישיבות גישור בין הצדדים, נגועה בחוסר תום לב. הודעה זו וההתנהלות של המשיבה בעקבותיה מצדיקה אכיפת התחייבותה, שבסעיף 7 להסכמה, באמצעות הפקודה.

החלטת בית המשפט קמא

4.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשות. בהחלטתו, מיום 10.2.2022, בית המשפט המחוזי קבע, כי מדובר במחלוקת לגיטימית. המבקשות טוענות, כי המשיבה מתנהגת בחוסר תום לב שעה שהן מוחלות על עמלה ומוכנות להפקיד ערובה בסכום משמעותי כדי שהמשיבה תמשיך לקבל שדרוגים מדיירי הפרויקטים איתם התקשרו המבקשות. המשיבה

טוענת, מנגד, שאין היא מחויבת לבצע את השדרוגים עת המבקשות ביטלו את כל המערך התומך שסיפקו בעבר ואף הסירו מחלל התצוגה שלהן את דלתותיה מה שהטיל עליה את העלות כולה. בית המשפט המחוזי מצא, כי עמדתה העקרונית של המשיבה מתיישבת עם נוסח ההסכמה ומכל מקום מדובר במחלוקת כנה ובתום לב. במצב דברים זה, כך בית המשפט המחוזי, אין למצוא בעמדת המשיבה חוסר תום לב בוטה שיכול להצדיק, במקרים חריגים, את הפעלת הסעד הדרסטי מכוח פקודת ביזיון בית המשפט.

מכאן הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

4.

המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע, וללא הנמקה, כי המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת לגיטימית שעה שלמעשה מדובר במחלוקת מעושה או מדומה שמבוססת על עמדה חסרת תום לב של אחד הצדדים, שאז ניתן וצריך להכריע בה במסגרת הליכי ביזיון. לטענת המבקשות מדובר בקביעה שגויה לחלוטין גם לגופה עת לשון הסעיף עצמו קובעת, כי התנאי להמשך השדרוגים לאחר תקופת המעבר הוא הסכמה על עמלות השדרוגים והבטוחות ותו לא. לטענתן בשום מקום בהחלטה לא צוין כי תנאי להמשך ביצוע השדרוגים לאחר תקופת המעבר הוא שהמבקשות תמשכנה להחזיק ולתפעל אולם תצוגה שכולל את דלתות המשיבה 1. בית המשפט המחוזי התייחס למחלוקת שהיא חיצונית להסכמה כאילו היא מחלוקת ביחס לפרשנותה, ולא היא. בנוסף, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה, כי מדובר במחלוקת לגיטימית בהתבסס על טענות עובדתיות שהועלו במסגרת התצהירים שצורפו לתשובה לבקשת הביזיון ולמבקשות לא ניתנה הזדמנות לסתור אותן במסגרת חקירה נגדית. בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע, כי התנהלות המשיבה

לא עולה לכדי חוסר תום לב בשעה שהודעתה על הפסקת הפעילות הגיעה זמן נכבד לפני סיום תקופת המעבר וערב לפני ישיבת הגישור שנקבעה בין הצדדים.

בהינתן שהמבקשות הציעו תנאים אופטימליים של 0% עמלה ו- 100% בטוחה שגה בית המשפט קמא משקבע, כי סירובה של המשיבה 1 אינו מהווה חוסר תום לב. לגישת המבקשות קביעה זו מרוקנת לחלוטין מתוכן את הוראת סעיף 7 להסכמה. המבקשות מוסיפות וטוענות, כי בית המשפט קמא שגה עת קבע כי ראוי שהמחלוקת שהובאה בפניו תיפתר בגישור ומציינות שביום 29.12.2021 נמסרה הודעה כי הליך הגישור

בין הצדדים נכשל.

5.

המשיבים טענו, מנגד, כי מעולם לא הפרו את ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור. לטענתם, מדובר בניסיון להרחיב את גבולות הדין ובאופן ספציפי להרחיב את שהוסכם כך שתקופת המעבר שנקבעה תוארך מעבר למוסכם והמשיבה 1 תוסיף לתת שירותים שונים ללקוחות המבקשות. לגישתם, צדק בית המשפט המחוזי עת קבע כי אין מקום לנקוט בהליכי ביזיון לאכיפת צו נטול מסוימות שאיננו קובע אלא שינוהל משא ומתן מסחרי. לדבריהם, המשיבה 1 הציעה למבקשות שלוש הצעות שונות בכתב באשר למתכונת ביצוע שדרוגים בעתיד, על אף שאיננה מחויבת לכך, ולכן בהיעדר הסכמה אין בין רצונן של המבקשות לשפר את ההצעות המסחריות שניתנו ובין ביזיון בית המשפט ולא כלום. מרגע שנדחו הצעותיה של המשיבה 1 ביקשו המבקשות כי בית המשפט יכתוב עבור הצדדים, במסגרת בקשת הביזיון, טרם דיון בתובענה עצמה, חוזה שלם לאספקת סחורה שכולל קביעת מחירים, נהלי אספקה, תנאי תשלום בטחונות וכדומה. מכאן שצדק קמא בקביעתו כי מדובר במחלוקת לגיטימית שבין הצדדים שאין זאת הדרך להכריע בה. הסכמים מסחריים נכרתים בדרך של הצעה וקיבול ולא בדרך אחרת ולכן המבקשות לא הראו שגיאה או עילה להתערבות בהחלטה.

דיון והכרעה

6.

ברע"א 6858/14 עמית צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (11.5.2011) שרטט בית משפט זה קווים מנחים לשימוש בהליכי ביזיון תוך הפנייה לפסיקה קודמת שיצאה תחת ידו: הוראת סעיף 6 לפקודה מעניקה לבית המשפט סמכות לאכוף צווים שניתנו על-ידו; ההליך לפי סעיף 6 לפקודה נחשב להליך אכיפה קיצוני שמצוי באזור הדמדומים שבין המשפט הפלילי לבין המשפט האזרחי ; אמצעי האכיפה שזמינים במסגרתו – קנס או מאסר – עשויים להיות קשים ופוגעניים כלפי הנאכף. מטעם זה השימוש בהם ייעשה ככלל במשורה ובלבד שאין בנמצא אמצעים פוגעניים פחות לאכיפת ההוראה השיפוטית הרלוונטית. במובן זה, מדובר בהליך שיורי באופיו; בשל חומרת הסנקציה שמוטלת מתוקף הפקודה, נקבע בפסיקה כי כאשר פרשנותו של צו שיפוטי אינה ברורה וחד-משמעית, לא ראוי לעשות שימוש בפקודה לשם אכיפת הצו.

עוד נקבע, כי הסכם שקיבל תוקף של פסק דין דינו לעניין הליכי ביזיון ככל פסק דין אחר ובלבד שמדובר בפסק דין ברור וניתן לביצוע. במקרים בהם חלוקים הצדדים באשר לפרשנות ההסכם שביסוד פסק הדין אין פסק הדין ניתן לאכיפה בהליכי ביזיון בית משפט ( בג"ץ 10478/03 התאחדות הקבלנים בישראל והבונים בישראל נ' עיריית מודיעין (31.7.2005)). אמנם, עצם קיומה של מחלוקת פרשנית בדבר הוראותיו של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, כשלעצמה, אינה חורצת לשבט את גורלם של הליכי ביזיון שננקטו על פי הפקודה ולעתים ניתן לאפשר אף הצגת ראיות במסגרתם. ברם, הדברים אמורים כשההכרעה במחלוקת מידית ומתבקשת מאליה כך שלא מדובר במחלוקת של ממש או כאשר עמדת אחד הצדדים נגועה בחוסר תום לב (ע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ פסקה 11

(9.12.2013)).

7.

במקרה שלפנינו, בית המשפט קמא הגיע לכלל מסקנה כי הליך לפי הפקודה אינו הבמה הראויה לבירור המחלוקת בין הצדדים.

המבקשות מלינות רק על הפרת סעיף 7 להחלטה בטענה כי הפסקת השדרוגים בפרויקטים הקיימים עם תום תקופת המעבר היא "קטסטרופלית" וכי קביעת בית המשפט קמא כי מדובר במחלוקת לגיטימית היא טעות קשה. המבקשות טוענות, כי התנהגות המשיבה והמשיב 2, מנהלה ובעל השליטה בה, עולה לכדי חוסר תום לב שבולט למרחקים, בלשונן, ולפיכך המחלוקת היא מעושה ולא אמתית. מעיון בתשובת המשיבים עולה, כי קודם להגשת הבקשה לביזיון, הוחלפו בין הצדדים שלוש הצעות שונות באשר למתכונת ביצוע השדרוגים בתום תקופת המעבר.

עובדה זו אינה שנויה במחלוקת שכן גם המבקשות בעצמן מתארות בבקשתן את אותן הצעות. לטענת המבקשות הצעות אלו " לא עלו בקנה אחד עם הסעד הזמני שניתן " ומבחינתן היוו " שינוי יסודי ובלתי אפשרי של מתכונת ההתקשרות ". המשיבים מצדם אינם מכחישים כי אין הם מסכימים להמשך ביצוע השדרוגים כפי שהיה בהחלטה שנגעה לתקופת המעבר. המשיבים מלינים על המבקשות אשר לטענתן חדלו מלתת שירותים בסיסים לכל אותם לקוחות שבחרו לשדרג לדלתות של המשיבה והן מנסות להשית עליהן הוצאות כגון מחלקת ליווי כתחליף לאולם תצוגה שהוחלף על ידי המבקשות.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתשובת המשיבים לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

מקובלת עליי קביעתו המנומקת של בית המשפט קמא, כי מדובר במחלוקת לגיטימית וכי פקודת ביזיון בית משפט אינה האכסניה המתאימה לבירורה. המבקשות עותרות, למעשה, מלפני בית המשפט כי הוא, בית המשפט, יסדיר את יחסיהן העסקיים בתום תקופת המעבר שעה שהמו"מ ביניהם לא צלח. אין מקום לכך, וודאי לא בפעולת אכיפה בעלת צביון פלילי. הוראת סעיף 7, כנוסחה " לאחר תקופת המעבר, פנדור (המשיבה 1) איננה מחויבת לקבל שדרוגים אלא אם כן יוסכמו מראש בטוחות לתשלום מחיר דלתות הבסיס ושאלת תשלום העמלות " אינה בת אכיפה בדרך של ביזיון. לשון הסעיף נוקטת במילה "איננה מחויבת" על לשון השלילה אלא אם כן יגיעו הצדדים להסכמה שמקובלת על הצדדים. בהתאם להוראה זו תנאי לשדרוג, שלו לא מתכחשת המשיבה, הסכמה " מראש " של בטוחות לתשלום מחיר דלתות הבסיס ותשלום עמלות. מחלוקת בין הצדדים להוראה, באשר להתקיימות התנאי, ככל שהיא לגיטימית, שוללת את האפשרות לשימוש בהליכי ביזיון לפתרונה. אין זה נכון שצד להסכם יבקש לאכוף על הצד האחר, באמצעות הליכי ביזיון, קיום הוראה בהסכם שמותנית בקיומה של הסכמה נוספת, שלא התגבשה עקב מחלוקת שבית המשפט מצא אותה לגיטימית. תכלית הפקודה אינה להוות קיצור דרך או מסלול עוקף לקשיים ומחלוקות שמתגלעים בין צדדים עסקיים.

9.

באשר לטענה שבית המשפט המחוזי טעה עת לא התיר למבקשות לחקור את המשיב 2 על תצהירו – החלטת בית המשפט הייתה, כי העניין יישקל אחרי שמיעת הטיעונים בעל פה. עיון בפרוטוקול מיום 10.2.2022 מלמד, כי המבקשות לא חזרו על בקשתן בתום שמיעת הטיעונים, זאת ועוד, משנקבע כי הליך הביזיון אינו ההליך המתאים לבירור המחלוקת בין הצדדים ממילא לא היה מקום להתיר חקירה של משיב 2.

10.

בקשת רשות הערעור נדחית, אפוא.

המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת באי כוחם בסך של 5,000 ש"ח. (לשניהם יחדיו).