רע"א 1237/00 אילן אשד עו"ד נ. בנק האוצר החייל בע"מ

בפני בקשה לפטור מהפקדת ערבון.

1.המשיב הגיש נגד המבקש ורעייתו דאז תביעה בסדר דין מקוצר. ביום 26.9.89 ניתן פסק דין נוכח אי הגשת בקשת רשות להתגונן. בשנת 1997 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, שניתן לטענתו בלא שכתב התביעה הומצא לו כלל. לטענתו, למד על דבר מתן פסק הדין כנגדו רק סמוך להגשת בקשת הביטול. עקב חלוף הזמן מאז מתן פסק הדין בוערו תיק בית המשפט ואישורי המסירה שבו. עם זאת נמצאו אישורי מסירה לגבי הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגד המבקש עוד בשנת 1990. בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ע' אזר) קבע, כי החתימה על אישורי המסירה הרלוונטיים היא חתימתו של המבקש. זאת בהתבסס על עדותה של פקידת הדואר שהעידה כי המבקש הוא שחתם על אישור הקבלה ובהתבסס על עדות מומחה שהעיד שהחתימה מתאפיינת בסממנים המתיישבים עם היותו של המבקש שמאלי ועם אופן כתיבתו (הגם שלא זיהה בוודאות את החתימה כחתימת המבקש). עוד קבע בית המשפט, כי המבקש לא הראה שהיתה לו הגנה ראויה מפני התביעה, שכן חרף טענותיו הסכים לחתום על הסכם פשרה עם המשיב - הסכם שבהוראותיו לא עמד. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ה. גרסטל) קבע, כי המבקש לא הצליח לסתור את האמור בפסק הדין, לפיו הומצאה לו התביעה בשעתו וכי המבקש לא הראה גם כי פסק הדין הושג במרמה או כי עמדו לרשותו טענות הגנה ממשיות כנגד התביעה. הואיל ולאחר הגשת התביעה כנגדו התקשר בהסכם פשרה עם הבנק (ולפיו הותנתה הפסקת ההליכים במילוי התחייבויותיו) - ובו לא עמד. לפיכך הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי בקשת רשות הערעור שהגיש מעלה טעויות עובדתיות ומשפטיות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי סיכויי הערעור גבוהים במיוחד וכי בנסיבות אלו יש בדרישת ערובה במזומן משום הכבדה מיותרת על המבקש. מה גם שאפילו יפסיד המבקש בדינו ויחוייב בהוצאות יפרע את חובו למשיב בתשלומים הוגנים (ההדגשה היא של המבקש). לבקשה צורפו תצהיר (לא חתום) החוזר על האמור בה והתחייבות עצמית של המבקש לשפות את המשיב בגין נזקים שייגרמו לו - אם יינתן צו לעיכוב הליכים (המבקש הגיש, במקביל לבקשת רשות הערעור, בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שנוקט המשיב נגדו. בקשה זו נדחתה).

3.דין הבקשה להידחות. הכלל הוא, כי על המבקש פטור מחובת הפקדת ערבון לעמוד בשני תנאים: עליו להראות, הן כי מצבו הכספי אינו מאפשר לו לעמוד בהפקדת הערבון והן כי סיכויי ההליך שלשמו נדרשת ערבות הם טובים (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383). המבקש לא עמד בשני אלה. הוא לא טען, וממילא לא הוכיח, דבר אודות מצבו הכלכלי. סיכויי בקשת רשות הערעור שהגיש נראים קלושים על פניהם. הן נוכח השתלשלות הארועים וההחלטות המתוארים לעיל, הן נוכח מדיניותו העקרונית של בית משפט זה באשר למתן רשות ערעור שני (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ

נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123.) והן נוכח העובדה שבקשת המבקש לעיכוב הליכים נדחתה על ידי כב' השופטת א' פרוקצ'יה. המשיב, המנסה לגבות מן המבקש חוב פסוק שהלה חייב לו מזה כאחת עשרה שנה זכאי, ככל משיב לערעור או לבקשת רשות ערעור, להבטחת הוצאותיו בהליך זה בבטוחה יעילה וזמינה. התחייבותו של המבקש לפרוע את סכום ההוצאות שיושת עליו (אם וככל שיושת) בתשלומים הוגנים אינה מספקת למשיב בטוחה מעין זו. ודאי בהתחשב במערכת היחסים שבין בעלי הדין.

הבקשה נדחית איפוא. המבקש יפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיב בהליך זה בסך 20,000 ש"ח, בהתאם להנחיות המזכירות לעניין ערובה כאמור. כל זאת תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.