רע"א 1252/10 מזאריב חמזה נ. וגיה גאזי מזאריב

1.

זוהי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' גנות) במסגרתה הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו.

המבקש 1 (להלן:

המבקש ) נפגע קשה בתאונת דרכים ביום 14.10.05. הוא תבע את נזקיו בבית המשפט המחוזי. ביום 26.5.09 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (להלן: פסק הדין ), במסגרתו נפסקו למבקש, לאחר ניכוי תשלום תכוף, פיצויים בסכום של 1,522,683 ש"ח, בצירוף שכר טרחת עורך-דין ובצירוף הוצאות אגרה. מסכום פסק הדין הופחת סך של 306,326 ש"ח, לגביו נקבע כי יוחזק בנאמנות בידי בא כוח המשיבים, עד לסיום ההליכים במוסד לביטוח לאומי.

2.

המבקש ערער על פסק הדין לבית משפט זה. לטענתו, נפלו בפסק דין טעויות שונות בנתוני החישוב, ששיעורן עולה כדי 130,000 ש"ח. המשיבים מצידם הגישו ערעור שכנגד. בנוסף, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בקובעו כי במקרה הנדון "קיים חשש כן ואמיתי בדבר תום ליבו ואמינותו של התובע [המבקש]". בית המשפט עמד על כך שאם לא יעוכב ביצועו החלקי של פסק הדין עלולים המשיבים להיפגע ובכך תיפגע תחושת הצדק; ואולם אם יתברר כי אין ממש בטענותיהם – לא יפגע המבקש, שכן יתרת פסק הדין תשולם לו בתוספת ריבית והצמדה כחוק. לאור האמור הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצועו של פסק הדין בהתייחס לסך של 352,719 ש"ח (306,326 ש"ח, כולל שכר טרחת עורך-דין ומע"מ).

3.

המבקש אינו משלים עם ההחלטה לעכב את ביצוע פסק הדין באופן חלקי. הוא מדגיש את הכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין, וטוען כי במקרה דנן, מדובר בפסק דין בעניין כספי גרידא, שאינו נופל בגדר אותם מקרים מיוחדים ויוצאי דופן, המצדיקים חריגה מן הכלל האמור. המבקש טוען כי טענת המשיבים בתצהיר הנלווה לבקשתם, לפיהם המבקש "איננו עובד ואיננו משתכר והוא יושב בבית הוריו בחוסר מעש" – היא טענה בעלמא, וכי המשיבים לא הראו טעם כלשהו מדוע לא יוכלו לגבות חזרה את הסכום שישולם במידה שערעורם שכנגד יתקבל. המבקש מוסיף וטוען כי אין כל בסיס לטענות המשיבים לפיהן הוא נהג במניפולטיביות בנוגע למיצוי זכויותיו במוסד לביטוח לאומי וחתר לכפל פיצוי. לאור האמור סבור הוא כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. החלטתו של בית המשפט המחוזי לעכב את פסק דינו אינה מתייחסת למלוא הסכום שנפסק לטובת המבקש, אלא לאותו חלק ש"הוקפא" ממילא, ואשר אותו היו אמורים המשיבים להפקיד בנאמנות בידי בא כוח המבקש. בית המשפט המחוזי פירט בהחלטתו את השיקולים השונים ששקל, והגיע למסקנה המאזנת בין האינטרסים של הצדדים. על רקע האמור ובהתחשב בכך שערעורו של המבקש על פסק הדין תלוי ועומד בפני בית משפט זה ואמור להתברר – לא מצאנו בהחלטה כל פגם המצדיק את התערבותנו.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.