רע"א 1263/09 עמותת תומכי תלמוד תורה מכמש נ. עמותה לקידום החינוך התורני עפ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיאה השופטת מ' ארד, והשופטים נ' סולברג ומ' סובול), אשר הפך את החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) וקיבל את ערעור המשיבים בבקשה זו.

2.

תמצית עובדות המקרה הינה כדלקמן: המשיבה 1 בהליך זה הינה עמותה שניהלה בעבר את בית הספר תלמוד תורה במכמש. המשיב 2 שימש כמנהל העמותה והמשיבה 3 הינה אשתו. בעקבות תלונה של המבקשת בדבר נטילת כספים שלא כדין על ידי המשיב 2 מקופתה של המשיבה 1, פתח רשם העמותות בחקירת המשיבה 1. עקב הממצאים החמורים נפתחה חקירת משטרה בעניין, נגד המשיב 2. המבקשת הינה עמותה שהוקמה בעקבות התפתחויות אלו לשם הפעלת בית הספר, וכיום היא המורשית מטעם משרד החינוך לצורך כך.

3.

המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבים לשם קבלת כספים שהועברו בשעתו למשיבה 1 ומקורם בהורי התלמידים, ברשת מעין החינוך התורני ובמשרד החינוך (להלן: הגורמים המממנים ) . ההליך החל בבית המשפט השלום בירושלים לפני כבוד השופט שטראוס ז"ל, שדחה בקשה שהגישו המשיבים למחיקה על הסף מחמת היעדר יריבות. לבסוף הכריעה בעניין כבוד השופטת אביב, וקיבלה את תביעת המבקשת בחלקה. נקבע כי קמה למבקשת עילת תביעה מכוח חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן : חוק הנאמנות ). כמו כן, הואיל והעמותה החדשה היא נציגת ההורים, הרי היא מוסמכת לתבוע את השבת הכספים בשמם. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי המשיבים 2 ו-3 שלחו ידם בכספים שהועברו למשיבה 1, ופסק כי על המשיבים להחזירם למבקשת.

4.

המשיבים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, כמו כן הוגש ערעור שכנגד על ידי המבקשת. המחלוקת העיקרית בה עסק בית המשפט המחוזי נגעה לשאלת היריבות בין הצדדים. כפי שארחיב בהמשך, ביהמ"ש קבע כי אין יריבות בין הצדדים, והפך את החלטת בית המשפט השלום. זאת, היות ונשללו טענות המבקשת בדבר קיום יחסים חוזיים, או יחסי נאמנות, היוצרים קונסטרוקציה משפטית שתאפשר את העברת הכספים לרשותה. כמו כן, בית המשפט שלל את טענת הסמכת המבקשת בידי הורי התלמידים או וועד ההורים, לייצגם בעניין הנדון, הן בהיבט הנזיקי והן בהיבט החוזי.

5.

בקשה זו עוסקת רובה ככולה בשאלת היריבות בין הצדדים, היות שקביעת בית המשפט המחוזי בעניין שמטה את הקרקע מתחת לטענותיה של המבקשת. על מנת להציג את טענות המבקשת במסגרת הליך זה, אפרט בקיצור נמרץ את טענותיה העיקריות בבית המשפט קמא ואת עמדתו של האחרון ביחס לטענת היעדר יריבות.

6.

המבקשת טענה כי יש לראות במשיבה 1 כנאמן של הגורמים המממנים, ולכן משהתבטלה הנאמנות, בסמכותו של בית המשפט להעביר כספים אלו לידיה מכוח סעיף 16 לחוק הנאמנות. לחילופין, טענה המבקשת כי מדובר בחוזה לטובת צד שלישי, בו המבקשת הינה בגדר "המוטב", כמשמעותו לפי סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ), אשר מקנה לה זכות לדרוש את קיום החוזה. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת לא עמדה בנטל הוכחת קיומו של חוזה מסוג זה, וכן לא הוכיחה כי מאותו חוזה משתמעת כוונה כאמור בסעיף 34 לחוק החוזים. באופן דומה, בית המשפט קבע כי לא הוכחו יחסי נאמנות. משכך, קיבל בית המשפט את הערעור.

7.

כעת שבה המבקשת וטוענת כי נכרת חוזה שריר וקיים בין הגורמים המממנים לבין המשיבה 1. כמו כן, לעניין הוכחת קיומה של הסכמה משתמעת להעביר לרשותה את הכספים שמקורם ברשויות, המבקשת טוענת שיש לבחון את אומד דעתה של הרשות הציבורית. זאת, באמצעות קביעת הנורמות הציבוריות הראויות לחול בהתאם לנסיבות המקרה דנן. לשיטתה של המבקשת, התוצאה המתחייבת לפיכך היא העברת הכספים לידיה.

8.

דין הבקשה להידחות. לטעמי, לא עלה בידה של המבקשת להצביע על שאלה משפטית שתצדיק בחינה על ידי ערכאת ערעור נוספת (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענות המבקשת שצוינו לעיל מתייחסות לאופן יישומן של הלכות משפטיות, להבדיל משאלה משפטית שראוי לדון בה ב"גלגול שלישי". כאמור, טענותיה של המבקשת מתבססות על קיומו של חוזה לטובת צד שלישי או יחסי נאמנות. בית המשפט המחוזי קבע באופן ברור כי לא הוכח קיומו של הסכם מסוג זה, ומכאן שאין מקום לדון בטענת המבקשת הנשענת על קיומו של הסכם שכזה. באופן דומה לא ניתן לבסס טיעון הנוגע לקיום יחסי נאמנות, בעוד שבית המשפט קבע שלא הוכחו. בטענות אלה אין כל שאלה משפטית עניינית ודי בכך לדחייתן.

9.

בנוסף, המבקשת טוענת כי קיימת יריבות בינה לבין המשיבה, מאחר והיא מייצגת את ציבור ההורים אשר העביר כספים למשיבה 1 לאורך השנים. עוד טוענת היא שוועד ההורים הוא הגוף המייצג באופן חוקי את ההורים בבית הספר, והוא הוסמך לנהל את כספי ההורים על ידם. מאחר שכך, וועד ההורים יכול להסמיך לשיטתה את המבקשת לתבוע את העברת הכספים בשם הורי התלמידים גם מהתקופה בה נוהל בית הספר על ידי המשיבה 1.

10.

טענה זו משוללת יסוד, העמותה הינה אישיות משפטית נפרדת, שהוקמה לאחר ובעקבות לקיחת הכספים הבלתי חוקית. לכן, נקודת המוצא היא שאין זהות בין ההורים כיחידים או כקבוצה המאוגדת באמצעות וועד, ובין העמותה. היות ובית המשפט המחוזי קבע שלא הוכח שהמבקשת הוסמכה על ידי הורי התלמידים, בתקופה בה נוהל בית הספר על ידי המשיבה 1, בין אם כיחידים או כקבוצה, לתבוע העברת הכספים למבקשת, הרי שטענה זו חסרת בסיס עובדתי. כפועל יוצא מכך, אין היא יכולה להתקבל במישור המשפטי.

11.

הבקשה נדחית.