רע"א 1264/12 גלית לוי נ. יעקב הלפרין

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' לבהר-שרון )

בע"א 2102/08 שניתן ביום 16.12.2010, בו התקבל בחלקו ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ת' אברהמי ) בת"א 52729/06 שניתן ביום 16.6.2008, ועל החלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.1.2012 בה דחה את בקשת המבקשת לבטל את פסק דינו האמור.

תמצית העובדות והליכים קודמים

1.

ביום 14.9.2006 הגיש המשיב לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו תביעה כנגד המבקשת וכנגד חברת ג.ל. קוטור בע"מ (להלן: החברה) בגין הפרת זכויות יוצרים כלכליות ומוסריות ביצירות צילום. ביום 16.6.2008 קיבל בית המשפט את התביעה בחלקה כנגד החברה אך דחה אותה בהתייחס למבקשת. המבקשת והחברה ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. במסגרת ערעורה הלינה המבקשת על כך שלא נפסקו לזכותה הוצאות משפט בבית משפט השלום. במקביל, הגיש המשיב ערעור שכנגד שהופנה הן כלפי החברה והן כלפי המבקשת (להלן: הערעור שכנגד ). בהמשך לכך החליטו המבקשת והחברה לחזור בהן מערעורן, וביום 1.12.2009 הורה בית המשפט המחוזי על דחיית ערעורן של המבקשת והחברה עקב אי הפקדת ערבון, תוך שקבע כי חיובן בהוצאות בגין הערעור יתברר במסגרת פסיקת ההוצאות בערעור שכנגד, אם ייפסקו כאלה.

2.

ביום 16.12.2010 נערך דיון בערעור שכנגד, אליו לא הופיעו המבקשת והחברה ואף לא הגישו עיקרי טיעון. בפסק דינו מאותו מועד קבע בית המשפט המחוזי כי יש לחייב את המבקשת, כבעלת 99% ממניות החברה, באופן אישי בחיוב שנפסק בבית משפט השלום ולא רק את החברה. כן חייב בית המשפט את החברה ואת המבקשת, ביחד ולחוד, בהוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח בהתייחס לערעור שהגישו ובסך של 20,000 ש"ח בהתייחס לערעור שכנגד.

3.

לטענת המבקשת נודע לה על קיומו של פסק דין זה רק ביום 21.12.2011, לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלה. בעקבות כך הגישה המבקשת ביום 22.12.2011 בקשה לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתן במעמד צד אחד, במסגרתה טענה, בין השאר, כי לא זומנה לדיון שהתקיים ביום 16.12.2010 וכי כלל לא הייתה מודעת לקיומו של הערעור שכנגד שהופנה נגדה וזאת עקב מחדלו של בא כוחה דאז, עו"ד ניר דינס (להלן: עו"ד דינס ). ביום 11.1.2012 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע:

"המבקשת הייתה מיוצגת כדין, הזמנה לדיון נמסרה כדין לב"כ, פסק הדין ניתן מזה כשנה.

אין ביחסים בין המבקשת לבין ב"כ דאז כדי להוות נימוק לביטול פסק הדין או לעיכוב ביצועו"

מכאן הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

4.

בבקשה דנן טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט כאשר התעלם מכך שלא זומנה לדיון בערעור שכנגד ובשל כך לא ניתן לה יומה בבית המשפט ולכן היה מקום לבטל את פסק הדין "מתוך חובת הצדק". לחלופין, טוענת המבקשת כי עו"ד דינס ייצג אותה רק בערעור אותו הגישה, ולא בערעור שכנגד. לכן, טוענת המבקשת כי עו"ד דינס כלל לא היה מורשה לקבל זימונים לדיונים בערעור שכנגד, ואם נמסר לו זימון שכזה הוא פסול. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אפילו אם קיימת חזקת מסירה כדין בעניינה, הרי שאי התייצבותה לדיון שהתקיים בערעור שכנגד לא נובע מזלזול בבית המשפט אלא בתקלה בהתנהלותו של עו"ד דינס. המבקשת מדגישה בהקשר זה כי הפסיקה את ההתקשרות עם עו"ד דינס משום שסברה כי אינו מעניק לה ולחברה שירות הולם ומשום שסברה כי הליך הערעור בבית המשפט המחוזי הסתיים. המבקשת טוענת עוד כי אפילו אם תידחה טענתה כי יש לבטל את פסק הדין "מתוך חובת הצדק", הרי שיש לבטלו כיוון שעומדת לה הגנה ראויה ומוצקה כנגד הערעור, וזאת אף כי ההלכה דורשת ראשית הגנה בלבד. נוכח כל זאת עותרת המבקשת לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחלטתו שלא לבטל את פסק דינו.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב. בהתאם להלכה הפסוקה אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצץ אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')"

עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון בפני ערכאה שלישית יביאה לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", והמבקשת למעשה כלל לא טוענת להתקיימותם. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

6.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת הייתה מיוצגת כדין והזמנה לדיון שנערך בערעור שכנגד נמסרה לבא כוחה. לא מצאתי סיבה להתערב בקביעה זו, במיוחד נוכח כך שמדובר בפסק דין שניתן לפני למעלה משנה. ככל שסבורה המבקשת כי התנהלותו של עו"ד דינס גרמה לה נזק, ואיני מביע עמדה כלשהי בסוגיה זו, פתוחה בפניה הדרך להגיש נגדו תביעה לבית המשפט המוסמך.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות. בנסיבות העניין, מתייתרת ההכרעה בבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולביטול הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגדה.