רע"א 1280/00 1. עזבון המנוחים כלפלה רחמים ז''ל וכלפלה כיריה ז' נ. עזבון

המשיב פנה לבית-משפט השלום בתביעה כספית נגד המבקש 1 (להלן: המבקש). התביעה התייחסה לשותפות שהתקיימה בין הצדדים בחלקות מטעים. המשיב טען, כי לפני עונת הקטיף של שנת 1991 חילקו הצדדים את המטעים המשותפים ביניהם, כך שבין היתר, נשאר כל מטע התפוחים בידיו, וכי חרף כך, קטף המבקש את כל הפרי ממטע התפוחים ומכר אותו.

בית-משפט השלום קיבל את תביעת המשיב, אך הורה למבקש לשלם לו סכום נמוך מסכום התביעה.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי, בטענו כי יש לחייבו בסכום נמוך יותר, ואילו המשיב הגיש ערעור שכנגד, בטענו כי יש לחייב את המבקש בסכום גבוה יותר.

בית-המשפט המחוזי (הנשיא יהודה אברמוביץ והשופטים מנחם בן-דוד וניסים ממן) דחה את ערעורו של המבקש, וקיבל את הערעור שכנגד, לאחר שקבע, כי בית-משפט השלום שגה בחישוביו.

מכאן בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה חזר המבקש על טענותיו, כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות.

ככלל, אין לאפשר עריכת דיון שלישי בעניינו של בעל-דין, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי, או, למצער, כאשר קיים חשש כי נגרם לו עיוות-דין. לא מצאתי כי טענות המבקשים במקרה שבפניי, המופנות כלפי הממצאים העובדתיים של שתי הערכאות דלמטה, מצדיקות מתן רשות ערעור שני בעניינם של המבקשים.

הבקשה, אפוא, נדחית.