רע"א 1282/05 "רסקו" חברה להתישבות חקלאית ועירונית בע"מ נ. רבקה ארוך

1.המשיבים רכשו מהמבקשת בשלהי שנת 1999 דירה בראשון לציון. ביום 11.10.01 הגישו המשיבים תובענה כספית כנגד המבקשת בסך של 336,370 ₪, ובה תבעו פיצויים עקב נזקים שנגרמו להם, לטענתם, עקב הפרות שונות של החוזה בין הצדדים, וביניהן פיצוי בגין ליקויי בניה, אובדן שכר דירה, עוגמת נפש ועוד. בעוד תביעה זו מתנהלת הגישו המשיבים תביעה שניה נגד המבקשת בה העלו טענות בדבר נזקים נוספים שנתגלו לטענתם בדירתם בגין ליקויי בניה, וכן טענו לנזק עקב אי רישום הבית המשותף. לאחר דיון זה הגישו בקשה במסגרת התביעה הראשונה להורות למומחה מטעם בית המשפט לבצע בדיקה נוספת בדירתם ולהשלים את חוות דעתו. יצוין כי בינתיים ניתן ביום 12.7.05 פסק דין בתביעה הראשונה, וכן כי בקשתם של המשיבים לפיצול סעדים נדחתה חלקית ביום 8.6.05 ככל שמדובר בליקויי הבניה, כאשר לעניין רישום הזכויות הותרה הגשת תביעה נפרדת.

2.המבקשת הגישה לבית משפט השלום בקשה לדחיית התובענה השניה על הסף. לטענתה, ההלכה היא שבמקרה כגון זה על התובע להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה ואין הוא רשאי להגיש תביעה נוספת בגין ליקויי בניה חדשים שהתגלו, אלא אם כן קיבל היתר לפיצול סעדים מבית המשפט הדן בתובענה הראשונה. בית המשפט דחה את הבקשה וציין כי המשיבים יכולים עוד לקבל היתר לפיצול סעדים עד למתן פסק הדין בתובענה הראשונה. אמנם בית המשפט ציין כי היה מקום לאחד את התובענות ולדון בהן בצוותא, אך בכך אין כדי לקבל את הבקשה לדחייה על הסף.

3.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחתה. בית המשפט ציין כי המשיבים נקלעו למלכוד, ולפיכך לא ראה בית משפט השלום לנקוט כנגדם בסנקציה הקשה של מחיקת תביעתם השנייה על הסף. כמו כן ציין בית המשפט כי הוגשה בקשה לפיצול סעדים לבית המשפט הדן בתובענה הראשונה וחזקה כי בקשה זו תתקבל על מנת לא לחסום את המשיבים מלהוכיח את נזקיהם.

4.המבקשת טוענת כי בקשה זו מעלה סוגייה עקרונית בתחום סדר הדין האזרחי, שהינה האם רשאי קונה דירה שהגיש תביעת ליקויי בניה כנגד קבלן, אשר עודנה תלויה ועומדת, להגיש נגד הקבלן תביעה שנייה בגין ליקויים נוספים שהתגלו לטענתו בדירה, מעבר לליקויים שבגינם הוגשה התביעה הראשונה, וזאת מבלי שקיבל היתר לפיצול סעדים מבית המשפט הדן בתביעה הראשונה. לטענת המבקשת ההלכה הפסוקה היא כי על תובע כזה לבקש את תיקון כתב התביעה הראשון או לקבל היתר לפיצול סעדים בטרם הגשת התביעה השנייה. משלא נקטו המשיבים באף אחת מדרכים אלו היה מקום לדחות את תביעתם השנייה על הסף.

5.המשיבים בתגובתם לבקשה זו טוענים כי תביעתם השנייה מתבססת על שתי עילות תביעה חדשות ומובחנות מהעילות עליהן התבססה תביעתם הראשונה, ולפיכך הם כלל לא זקוקים להיתר לפיצול סעדים. לטענתם אף דחייתה החלקית של בקשתם להיתר לפיצול סעדים אינה מונעת מהם מלתבוע בגין ליקויי הבניה החדשים הנזכרים בתביעה השניה, אלא אך אוסרת עליהם לתבוע החמרה של אותם נזקים הנכללים בתביעה הראשונה.

6.תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:

45.מי שלא תבע סעד אחד מרבים

מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם;אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו.

יצוין כי בקשה להיתר לפיצול סעדים יכולה להינתן על ידי בית המשפט אשר דן בתובענה הראשונה בלבד (ראו ע"א 372/85 פרץ נ' פרץ , פ"ד מ(4) 781 (1986) (להלן: עניין פרץ )). כמו כן נפסק כי ניתן להגיש את הבקשה כל עוד התובענה המקורית תלויה ועומדת (ראו ע"א 91/63 חברת המזקקים הישראלית בע"מ נ' זלסקי , פ"ד יז(4) 2157 (להלן: עניין חברת המזקקים )).

במקרה דנן הוגשה הבקשה להיתר לפיצול סעדים רק לאחר הגשת התובענה השנייה. בעניין פרץ הביע הנשיא שמגר את הדעה כי לא ניתן להגיש בקשה כזו לאחר הגשת התביעה השנייה, וזאת למרות האמור בעניין חברת המזקקים . איני רואה צורך להביע עמדה במחלוקת זו. מכל מקום, מאחר שבזמן הגשת התובענה השנייה טרם ניתן פסק דין בתובענה הראשונה, היה על המבקשת, בהתאם לגישתו של הנשיא שמגר, להגיש לבית המשפט הדן בתביעה השנייה בקשה למחיקת התביעה על הסף. בהתאם לגישה שהובעה בעניין חברת המזקקים היה על המבקשת להגיש לבית המשפט הדן בתביעה השנייה בקשה לעיכוב הדיון בטענה של "הליך תלוי ועומד" (ראו נינה זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי 107 (1991)). מטעמים אלו נכונה היתה תוצאתו של בית המשפט המחוזי שלא אפשר את דחיית התביעה על הסף עוד בטרם ניתן פסק דין בתובענה הראשונה. גם אם הייתי מניחה שאין מדובר באותה עילה בשתי התביעות, ודאי שהתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי מוצדקת. יוער כי ספק בעיני, כפי שאף נראה שהיה בעיני בית המשפט המחוזי, כי באשר לתביעה בגין ליקויי הבניה, מדובר בעילות תביעה שונות אף אם שתי התביעות אינן נסבות על אותם ליקויי בניה (ראו ע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ , פ"ד לט(4) 141 (1985)).

אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.