רע"א 1289/04 חוה ויחיאל נירנברג נ. רונית ואברהם שני

המשיבים הגישו תביעה, בבית משפט השלום, כנגד המבקשים, ובה טענו כי בדירה שרכשו הראשונים מהאחרונים, קיימת רטיבות, וכי המבקשים לא גילו להם זאת עובר להתקשרות. בית משפט השלום דחה את התביעה, בקבעו כי לא הובאה "שום ראיה ישירה על רטיבות". בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור. נקבע, כי מדברי המערערים עצמם, בכתב ההגנה ובטיעונים בפני בית המשפט המחוזי, ניתן ללמוד כי הם אינם חולקים על עצם קיומה של בעיית רטיבות בדירה, וכי גם חוות-דעתו של המומחה שמונה על-ידי בית משפט השלום מצביעה על כך לכאורה. בית המשפט המחוזי קבע, כי אם טענת המשיבים היא שבעיית הרטיבות נוצרה רק לאחר מסירת הדירה, היה עליהם לחקור את המומחה על חוות-דעתו או להביא ראיות אחרות הסותרות את העולה ממנה, ומשלא עשו כן, היה על בית משפט השלום להסיק כי הוכחה "חדירת רטיבות לדירה באופן חריג". בית המשפט המחוזי קיבל, אפוא, את הערעור, והחזיר את הדיון לבית משפט השלום, להמשך בירור התביעה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. המבקשים סבורים כי יש להתערב בממצאיו ובמסקנותיו של בית המשפט המחוזי, אולם אין לכך מקום, במקרה זה. אף כי בית המשפט המחוזי בחר להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום, מצויים אנו היום ב"גלגול שלישי", ובכגון דא אין בית משפט זה נוהג ליתן רשות ערעור אלא במקרים שבהם מועלית שאלה בעלת חשיבות כללית. שאלה כזו אינה מתעוררת, במקרה זה.

עם זאת, טענה אחת מצריכה התייחסות. המבקשים מציינים, כי חוות דעת מטעם המשיבים, אשר הוצגה בפני בית משפט השלום, ניתנה על-ידי בעלה של כבוד השופטת בר-זיו – חברת המותב בבית המשפט המחוזי. אף כי ברגיל עלול מצב זה לעורר קושי, הרי בנסיבות המקרה, אין בכך כדי להוות עילה להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. כפי שכותב בא-כוח המבקשים עצמו, וכפי שעולה מפרוטוקול הדיון, עניין הקרבה המשפחתית הובא לידיעתו עוד קודם לדיון בבית המשפט המחוזי. אף על פי כן, לא העלה בא-כוח המבקשים עניין זה בפתח הדיון, וטען את טענותיו לגופו של עניין. רק לאחר שהתברר לו, כדבריו, כי ראש ההרכב (כבוד השופט גינת) "אמר דברים שמשמעותם הייתה שבית המשפט קמא עשוי להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי" – טרח בא-כוח המבקשים והעלה את הנושא. וגם אז, לא ביקש בא-כוח המבקשים את פסילתה של כבוד השופטת בר-זיו מלדון בתיק, אלא הסתפק בדברים האלה: "רק הבוקר התברר לי כי מר בן זיו נתן חוות דעת מטעם התובעים. חרף זאת לא אמרתי דבר בהקשר זה עד רגע זה". בא-כוח המבקשים מסביר היום, כי הוא השתהה בהעלאת טענתו בעניין הקרבה המשפחתית משום שעובר לדיון, אמר לו בא-כוח המשיבים כי העניין הובא לידיעת השופטים (דרך מתמחהו של כבוד השופט גינת) באותו בוקר, וכי הוא (בא-כוח המשיבים) נענה כי "מאחר ובית המשפט קמא אינו מתערב בקביעות עובדתיות, אין לכך חשיבות". בתגובתו לבקשת רשות הערעור, גורס בא-כוח המשיבים כי אמנם הודיע על דבר הקרבה המשפחתית למתמחה של כבוד השופט גינת עוד קודם לדיון, אולם לא נתקבלה, לגרסתו, תשובה "לא רשמית" לפיה בית המשפט אינו מתערב בקביעות עובדתיות. כך או אחרת, סבורני כי משבחר בא-כוח המבקשים לטעון את טענותיו לגופו של עניין, ורק משראה כי עמדת בית המשפט נוטה לרעתו העלה את עניין זהותו של נותן חוות-הדעת, תוך שאינו מבקש את פסילת כבוד השופטת בר-זיו ומסתפק במעין-טרוניה ששמר עד אז בלבו – אין אלא להסיק כי המבקשים הסכימו לקיים את הדיון בפני המותב שנתן את פסק-הדין. לכך מצטרפת העובדה, כי בפסק-דינו אין בית המשפט המחוזי מסתמך על חוות הדעת של מר בן-זיו.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסכום של 7,500 ש"ח.