פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1299/14
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. רחל בן הרוש
2. אליעזר בן הרוש
נ ג ד
המשיבים:
1. אליהו רחום
2. צילה רחום
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו בע"א 23774-12-13 מיום 21.1.2014 שניתנה על- ידי
השופטת י' שבח
בשם המבקשים:
עו"ד אביעד כהן; עו"ד אליהו מלך
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח ) בע"א 23774-12-13 מיום 19.1.2014 בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דין של בית משפט השלום.
עיקרי העובדות
1.
ביום 20.10.2013 נעתר בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 27052-06-12, השופטת כ' האפט ) לתביעת המשיבים בחלקה. בפסק הדין נקבע כי סירובם של המבקשים לחתום על הסכם התקשרות לביצוע פרוייקט פינוי בינוי הוא בלתי סביר וחסר תום לב. בית המשפט השלום הורה כדלקמן:
"א.
היה והנתבעים [המבקשים – נ' ס'] יחתמו על הסכם ההתקשרות בתוך 60 ימים החל מהיום, ישלמו לתובעים [למשיבים – נ' ס'] פיצוי בסך 75,000 ₪.
ב.
היה והנתבעים [המבקשים – נ' ס'] לא יחתמו על הסכם ההתקשרות בתוך המועד האמור, אזי ישלמו לתובעים [למשיבים – נ' ס'] סך של 850,000 ₪ המגלם את ההפרש שבין שווי דירת התובעים [המשיבים – נ' ס'] כיום, לבין שוויה לאחר ביצוע הפרויקט".
2.
המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי ועמו בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטה מיום 19.1.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב הביצוע, וקבע כי "משאין מחלוקת כי המתחם בו מצוי הנכס הוכרז כמתחם לצורך בינוי, ניטל עוקצה המיוחד של המחלוקת, ועסקינן למעשה ב פסק דין
כספי. בהעדר חשש לאי יכולת להשיב המצב לקדמותו, לא ניתן להורות על עיכוב" . נגד החלטה זו הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור שלפנַי ועמה בקשה למתן סעד ארעי עד למתן החלטה.
עיקרי הטענות
3.
לטענת המבקשים, החלטת בית המשפט המחוזי שגויה, וסיכויי הערעור להתקבל גבוהים. המבקשים אינם "דיירים סרבנים". הם אינם מסרבים לחתום על הסכם פינוי בינוי בטענות שנועדו להקנות להם כדיירים הטבות שאינן מוקנות לשכניהם. סירובם נובע מחוסר אמון כלפי היזם אשר רימה אותם, לטענתם, בעבר וממשיך לרמותם גם כיום. סיבת הסירוב היא שאלה עקרונית שטרם נדונה בעבר, ומכאן סיכוייו הגבוהים של הערעור להתקבל. עוד טענו המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה גם הוא לטובתם. שתי דירותיהם הממוקמות בפרוייקט הן רכושם היחיד. המבקשים מתגוררים באחת הדירות, והשנייה מושכרת לאחרים. המבקשים נטלו הלוואות רבות, והוצאה מיידית של פסק הדין לפועל, תחייב אותם לממש את דירותיהם, לאבד את זכויותיהם הקנייניות, ולוותר על זכויות המס המגיעות להם בהיותם מחזיקי דירות במתחם אשר הוכרז כמתחם לפינוי בינוי. עוד הוסיפו המבקשים וטענו כי המשיבים הם מעוטי יכולת וקיים חשש ממשי כי לא יוכלו לגבות את כספיהם בחזרה במידה ויזכו בערעור.
דיון והכרעה
4.
דין הבקשה להידחות. דרך הכלל בכגון דא היא שזכאי מי שזכה ב פסק דין להנות מפרי זכייתו. לא מצאתי בבקשה תשתית עובדתית או משפטית להצדקת סטייה מהכלל האמור. בית המשפט המחוזי בחן את הבקשה ומצא כי אין מקום לעיכוב הביצוע, נימוקיו עמו, ואינני רואה הצדקה להתערב בהחלטה זו ולשנותה. סיכויי הערעור להתקבל, על פני הדברים ומבלי לטענת מסמרות, אינם מן המשופרים. בית משפט השלום בחן את טענות המבקשים הנוגעות לחוסר אמון ביזם וקבע, לאחר שמיעת מכלול העדויות, כי "עולה מן האמור כי הסיבה אמיתית והיחידה בגללה מסרבים הנתבעים (המבקשים – נ' ס') לחתום על הסכם ההתקשרות הינה שהיזמים האחרים לא שילמו לנתבע את מלוא הסכום המפורט בהסכם הפרויקטור" (פסקה 44 לפסק הדין) . בנסיבות אלה, קשה לכאורה לקבל את הטענה כי מדובר בסירוב עקרוני שטרם נדון בבית המשפט. גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, משקיימת הסכמה בין הצדדים כי המתחם הוכרז ככזה המיועד לעבור הליך של פינוי בינוי, הרי שמדובר ב פסק דין
כספי. לא מצאתי את טענותיהם של המבקשים בעניין חוסר יכולת להשיב את מצב הדברים לקדמותו כטענות משכנעות. בידי המבקשים קיימת הברירה לחתום על הסכם ההתקשרות ולהימנע מתשלום כספי גבוה. המבקשים, מסיבות השמורות עמם, בוחרים שלא לנקוט באפשרות זו. המבקשים ציינו בסעיף 12 לבקשתם כי הם מנהלים מגעים עם המשיבים בניסיון לפתור את המחלוקת ולייתר את הליכי הערעור. במלוא הזהירות, אציין כי יתכן שזו הדרך הראויה לילך בה, לרווחת הצדדים כולם.
5.
בקשת רשות הערעור נדחית אפוא ועמה נדחית הבקשה למתן סעד ארעי. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' באדר ב' התשע"ד (6.3.2014).
ש ו פ ט