רע"א 1304/13 י.א גלבוע חברה לבניין בע"מ נ. מיכה בירם

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון ) בהפ"ב 13526-12-12 מיום 16.1.2013, בה נדחתה בקשת המבקשת למינוי בורר מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

זוהי חוליה נוספת בהתדיינות המתנהלת בין הצדדים בנוגע להליך בוררות שהסתיים. התשתית העובדתית הרלבנטית פורטה בהחלטתי הקודמת בעניינם של הצדדים אליה הפנה בית המשפט המחוזי [ראו: רע"א 9765/11 י.א. גלבוע חברה לבנין בע"מ נ' פרופ' ד' ביין, בורר (9.2.2012)]. בתמצית יאמר כי הבורר לא ציין בפסק הבוררות שניתן בין הצדדים אם על הסכום שפסק לטובת המבקשת יווסף מע"מ אם לאו. בסופו של יום פנה הבורר באבעיה לבית המשפט המחוזי שפסק כי הבורר אינו מוסמך לתקן את פסק הבוררות לאחר שסיים מלאכתו. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקשת לבית משפט זה הוכרעה על ידי וקבעתי ברע"א 9765/11 הנ"ל כי תיקון פסק הבוררות לגבי רכיב המע"מ אינו תיקון טכני ולפיכך הבורר אינו מוסמך לעשותו. המבקשת טענה כי אי תשלום רכיב המע"מ הוא הפרת ההסכם בין הצדדים ומשכך קמה לה עילת תביעה ולפיכך גם עילה למינוי בורר שיכריע במחלוקת. בית המשפט המחוזי סירב למנות בורר בנימוק שהמחלוקת בסוגיית רכיב המע"מ הוכרעה עם דחיית בקשת רשות הערעור על ידי ואין מקום לדיון נוסף בעניין זה. כנגד החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שלפני.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבה.

כידוע גם אם מתקיימים התנאים למינוי בורר רשאי בית המשפט של בוררות לסרב למנות בורר ושאלת המינוי מסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית [ראו למשל: סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל א 417-415 (2005)]. לא מצאתי עילה להתערבות בשיקול דעת זה בנסיבות העניין דנן.

צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אין מקום למנות בורר על מנת שידון ויכריע בשאלה אם צריך המשיב להוסיף ולשלם את רכיב המע"מ, לאחר שנקבע כי אין מקום לתקן את פסק הבוררות שניתן על ידי פרופ' ביין בסוגיה זו, הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית משפט זה. המבקשת עתרה למינוי בורר על מנת לחתור תחת החלטות שיפוטיות חלוטות כאמור וזאת אין לאפשר לה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.