רע"א 1305/09 אסתר לביא נ. יהודה כהן

לפני בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטים א' ש' שילה , מיכל נד"ב ו א' דודקביץ ), שבו נדחה ערעור על פסק-דין של בית משפט השלום ברחובות (כבוד סגנית הנשיא א' שטמר ) שדחה תביעת לשון הרע שהגישה המבקשת נגד המשיב (יצוין כי בית המשפט המחוזי התערב בעניין אחד והוא ביטול ההוצאות שהוטלו על המבקשת בערכאה הראשונה).

לא אוכל להיעתר לבקשת רשות הערעור. נראה כי עיקר הבקשה נסב על טענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי לא הבין נכון את הסכמתה לצמצם את גדרי הערעור; לדבריה, בעוד שהיא נאותה לצמצם את הערעור כך שיתייחס לשני נושאים , הרי שבית המשפט המחוזי הבין כי היא מוכנה לצמצם את הערעור לשתי אמירות בודדות. בחנתי את טענות הצדדים בעניין זה ולא מצאתי מקום להתערבותי. גם אם המבקשת טוענת היום שבאופן סובייקטיבי היא הסכימה לצמצום מוגבל יותר של גדרי הערעור, הרי שבפרוטוקול נכתב שבא-כוח המבקשת הסכים – בהמשך לפניית בית המשפט המחוזי – "לצמצם את הערעור לאותן שתי אמירות שביהמ"ש קמא שהן לשון הרע" [כך במקור]. יובהר כי שתי האמירות שבית משפט השלום מצא שאינן נכונות הן שתי האמירות שבית המשפט המחוזי התייחס אליהן ודן בהן בפסק-דינו. לא למותר לציין כי מן הפרוטוקול עולה שלאחר שניתנה הסכמה זו מיקד בא-כוח המשיב את טענותיו לשתי האמירות הנדונות. בשולי הדברים יצוין עוד כי המבקשת הגישה בקשה לתיקון הפרוטוקול, והיא נתלית בעובדה זו בבקשת רשות הערעור, אך דא עקא, עיון בבקשה לתיקון הפרוטוקול מלמד ש אין בה התייחסות למשפט-ההסכמה מפי בא-כוחה בכל הנוגע לצמצום גדרי הערעור.

על כן, בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון את מכלול הקביעות בפסקי-הדין של שתי הערכאות הקודמות, לא ראיתי לשנות מפסק-הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בהתאם לאופן שבו ניהל בית המשפט את ההליך, לפי הבנתו. גם בכל הנוגע לגוף קביעותיו של בית המשפט המחוזי לגבי שתי האמירות שבמחלוקת, לא מצאתי כי טענות המבקשת מעוררות שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה בירור נוסף בערכאה זו.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיב בסכום של 5,000 ש"ח.