רע"א 1305/14פרופ' דב וייסברג נ. מנהל מס רכוש - נתניה

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, ומבלי לטעת מסמרות, סבורני כי מחד גיסא, על פניו פסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם הדברים שנאמרו בע"א 92/80 מנהל מס רכוש וקרן פיצויים נ' אברהם , פ"ד לו(2) 271 (1982). ספק אם בטענה, כי המבקש לא ידע אודות זכאותו להחזיק במקרקעין, ובהבחנה שערך המבקש על-יסוד טענה זו מעניין אברהם (סעיף 19 לבקשה), יש כדי להוציאו מגדר הגדרת "בעל" שבסעיף 1 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961. ועוד, הצמדה היא בחינת שמירה על ערך הכסף. מאידך גיסא, כעולה מהחלטתה של ועדת הערר מיום 31.5.12, הקרקע נשוא הבקשה דנא "משמשת מרמס למסיגי גבול ופולשים ואין פוצה פה ומצפצף". הימנעותו של המשיב מפניה למחזיקים בפועל בקרקע עלולה להעלות שאלות באשר למדיניות הגבייה הנוהגת בכגון דא, ומעוררת, בנסיבות, תחושה של אי-נוחות. יש לזכור, כי לפי הנאמר בעניין אברהם , רשאי המשיב לתבוע הן את המחזיק בקרקע, הן את ה"זכאי להחזיק" בה, ו"מובן שהבחירה אסור שתהיה שרירותית, אלא חייבת להיות עניינית" ( שם , בעמ' 276). ועוד, הכסף בו מדובר לא הוחזק בידי המבקש באופן "רגיל". בשלב זה אני יוצא מהנחה כי עמדתו המשפטית של המשיב היא כפי שמצאה ביטויה בערכאות הקודמות, ומכל מקום אין לפנינו בקשה מטעמו.

על רקע זה סבורני, כי היטב ינהגו הצדדים אם יבואו ביניהם בדברים על-מנת להגיע להסכמות על דרך הפשרה ההוגנת – הוגנת כלפי כולי עלמא – מבלי להיזקק להכרעה שיפוטית. גם בית המשפט המחוזי סבר, כי את המחלוקות בין הצדדים מוטב לסיים על דרך הפשרה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 13.3.13). בהקשר זה לא למותר להזכיר את הוראת סעיף 34 לחוק מס רכוש, לפיה "המנהל רשאי להקטין את שיעורי הקנס, הריבית והפרשי הצמדה לפי סעיפים 33 ו-51, או לוותר עליהם לחלוטין, אם הוכח להנחת דעתו כי הפיגור נגרם שלא מחמת מעשה או מחדל התלויים ברצונו של בעל הקרקע".

המשיב יודיע איפוא עד יום 13.4.14, האם עלה בידיהם של הצדדים להגיע להסכמות. ככל שהתשובה לכך לא תהא בחיוב, מתבקשת תגובת המשיב לבקשת רשות הערעור, וזאת עד למועד הנזכר (13.4.14).