רע"א 132/99 משה קסטל נ. מדינת ישראל

המבקש הגיש בקשה לעיין בתיק בית המשפט, בהסכמת המערער, לצורך עריכת תחקיר לסרט דוקומנטרי. תחילה הגיש המבקש בקשה כללית לעיין ב"כל חומר הראיות והמוצגים הקשורים בתיק" אך מהבהרות ותגובות שהגישו המבקש והמשיבה בהמשך לכך עולה כי המבקש עותר למעשה לעיין באחד-עשר סוגים של חומר חקירה וכי המשיבה נתנה הסכמתה לעיונו בתשעה מהם, בכפוף להתחייבותו בכתב להימנע ממסירת פרטים העשויים לפגוע בפרטיות וכן להימנע מפרסומם מבלי להגיש בקשה לבית המשפט ולקבל רשות ספציפית לכך. מבקש העיון נתן הסכמתו לסייג זה אך הוא עומד על עיון בכל אחד-עשר סוגי החומרים שהעיון בהם התבקש.

ואולם בירור במזכירות בית המשפט העלה כי תיק בית המשפט המחוזי הוחזר אליו לאחר שניתן פסק הדין בערעור ולפיכך בבית משפט זה מצוי כעת תיק הערעור בלבד, אשר בו כלל לא מצויים איזה מחומרי החקירה אשר העיון בהם מתבקש. כן לא ציינו הצדדים האם כל חומרי החקירה האמורים הוגשו כראיות בבית המשפט המחוזי (ותהייה זו עולה בשים לב לכך שהמשיבה ציינה בתגובתה כי ייתכן וחלק מן החומר שהעיון בו מבוקש "התפזר במקומות שונים במשטרה ובפרקליטות"). מכל מקום, משתיק בית המשפט המחוזי אינו בפניי אין באפשרותי לבחון אילו מחומרי החקירה שהעיון בהם מתבקש אכן הוגשו כראיות בגדרו והאם יש לאסור על עיון באיזה מהם, ובנסיבות אלו דומה כי על מבקש העיון להפנות בקשתו לבית המשפט המחוזי, בה יוכל לציין את הסכמות הצדדים כעולה מן התגובות וההבהרות שהוגשו (ראו והשוו: ע"א 8849/01 פקיד השומה למפעלים גדולים נ' פז-גז חברה לשיווק בע"מ , פסקה 15 (15.2.2005); ע"א 1457/07 עירית הרצליה נ' כץ (23.5.2011)).