פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1322/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשות:
1. כפר אבות דרורים בע"מ
2. חברת הפקדונות של כפר אבות דרורים
בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. מוטי פנציאס
2. דני פנציאס
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת
א'
כהן
) מיום 17.1.2018 בע"א 8433-10-17
בשם המבקשות:
עו"ד יורם רוט
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א'
כהן ) מיום 17.1.2018 בע"א 8433-10-17, במסגרתו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ע' אלקלעי ) מיום 7.8.2017 בת"א 30181-07-15.
2.
ביום 13.8.2003 נחתם בין הורי המשיבים לבין המבקשות הסכם אכלוס במסגרתו הוסדרו התנאים למגורי הורי המשיבים ביחידת מגורים בדיור מוגן אותו מנהלות המבקשות (להלן: הסכם האכלוס ). בו ביום נחתם בין המשיבים והוריהם לבין המבקשות הסכם הלוואה, לפיו המשיבים מתחייבים להפקיד את סכום הפיקדון עבור הוריהם בסך 1,130,000 ₪, כאשר עם סיום הסכם האכלוס, המבקשות נדרשות להחזיר את הפיקדון לידי המשיבים או לידי ילדיהם (להלן: הסכם ההלוואה ). משהסתיים הסכם האכלוס, לאחר עזיבת אם המשיבים בשנת 2015, ביקשו המשיבים לקבל את הפיקדון כמוסכם בהסכם ההלוואה.
נוסחו של סעיף 3 להסכם ההלוואה הוא כדלקמן:
"בהתאם לאמור בסעיף 2 לעיל ועל פי האמור בסעיף 21 רישא להסכם האכלוס, הרי שעם סיום הסכם האכלוס, על ידי מי מן הצדדים, מתחייב כפר אבות דרורים להחזרת הפיקדון או יתרתו, כשהוא צמוד למדד , לילדים בלבד או ליורשיהם, וזאת בהתאם לתנאים ולמועדים המפורטים בסעיף 21 להסכם האכלוס " (ההדגשות אינן במקור).
בסעיף 21 להסכם האכלוס נכתב כי:
"עם סיום ההסכם, על ידי מי מן הצדדים, יגרום כפר אבות דרורים להחזרת קרן ההלוואה או יתרת קרן ההלוואה כשהיא צמודה לשער הדולר
(מיום חתימת ההסכם ועד ליום החזר קרן ההלוואה או יתרתה), לדייר או ליורשיו, בהתאם להוראות סעיף 20 (א) לעיל, ובתנאים והמועדים המפורטים להלן" (ההדגשות אינן במקור).
סעיף רלוונטי נוסף למחלוקת הינו סעיף 5 להסכם ההלוואה (להלן: סעיף ההתגברות ) אשר נוסחו הוא כדלקמן:
"בכל מקרה של סתירה בין הוראת הסכם האכלוס לבין הוראות הסכם זה, יגברו הוראות הסכם זה."
3.
שורש המחלוקת בין הצדדים הוא האם הפיקדון יוחזר בצמוד למדד או בצמוד לדולר, כאשר המבקשות גורסות כי הפיקדון יוחזר בצמוד לדולר, ואילו המשיבים גורסים כי הפיקדון יוחזר בצמוד למדד, בהתאם לנוסח הסכם ההלוואה. משלא הגיעו הצדדים להסכמה, הגישו המבקשות את תביעתן לבית משפט השלום.
המשיבים טענו כי הואיל ונכתב בהסכם ההלוואה במפורש כי הפיקדון יוחזר בצמוד למדד, המבקשות מחויבות להחזירו בהתאם לנוסחו. לשיטתם, אמנם בהסכם האכלוס נכתב כי הפיקדון יוחזר בצמוד לדולר, אך לאור סעיף ההתגברות המקנה עדיפות להסכם ההלוואה, הפיקדון צריך להיות מוחזר בצמוד למדד. המשיב 1 (להלן: מוטי ) טען כי סעיף ההתגברות נוסף להסכם ההלוואה לבקשתו, כדי "לחסוך" את תיקון אופן ההצמדה בהסכם האכלוס ובנספחיו.
המבקשות טענו כי הצדדים הסכימו ביניהם לכך שהפיקדון יוחזר בצמוד לדולר, ורק בשל "טעות סופר" אשר נפלה בהסכם ההלוואה נכתב כי הוא יוחזר בצמוד למדד. באשר לסעיף ההתגברות, המבקשות טענו כי סעיף ההתגברות מופיע בכל הסכמי ההלוואה שלהן.
4.
בית משפט השלום קיבל את גרסת המבקשות לפיה לא הייתה הסכמה בין הצדדים כי הפיקדון יוחזר בצמוד למדד, ולכן עסקינן בטעות סופר. בפסק דינו התבסס בית המשפט בין היתר על טיוטות שונות של נספח השינויים להסכם ההלוואה. בית המשפט אף קיבל את גרסת המבקשות באשר לסעיף ההתגברות.
5.
המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ובערעור חזרו הצדדים על טענותיהם. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, בקבעו כי המבקשות לא עמדו בנטל להוכיח כי עסקינן בטעות שהיא "טעות סופר". צוין בפסק הדין כי גם אם סעיף ההתגברות לא הוכנס לבקשתו של מוטי, הוא מחייב את המבקשות, כמו בכל הסכם הלוואה שהוא מופיע בו. כן צוין כי הסכם ההלוואה הוא ברור וקצר, ותומך באופן מפורש בטענת המשיבים. לעומת זאת, טענת המבקשות כי מדובר בטעות סופר מבוססת רק על סמך התכתובות בין הגורמים הקשורים אליהם, ועל סמך התנהלותן הכללית של המבקשות, ואין להם ידע אישי בנוגע למקור הטעות, ככל שקיימת כזו.
6.
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפני, בה חוזרות המבקשות על טענתן כי בהסכם ההלוואה נפלה טעות סופר, כאשר הסכמת הצדדים הייתה כי הפיקדון יוחזר בצמוד לדולר ולא למדד. המבקשות טוענות כי קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לרצון הצדדים שגויה, וכי טעה בית המשפט כאשר התעלם מה טיוטות השונות לנספח השינויים להסכם ההלוואה אשר מעידות לטענתן על כוונת הצדדים.
7.
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
8.
הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקשות למשיבים, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. לא שוכנעתי גם כי ייגרם למבקשות עיוות דין עקב דחיית הבקשה.
9.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט' בניסן התשע"ח (25.3.2018).
ש ו פ ט