רע"א 1324-24 רע"א 1324-24

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת יסכה רוטנברג) בת"צ 53165-06-22 מהימים 30.1.2024 ו-31.1.2024, במסגרתן הורה בית המשפט למבקשת להגיש תשובה משלימה במסגרת בקשה לגילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון, ולא נעתר לבקשתה למחיקת תגובתן של המשיבות במסגרת הליך זה. לצדה של הבקשה, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

1.וזו, בתמצית, השתלשלות העניינים הרלוונטית לענייננו: ביום 24.6.2022 הוגשה נגד המבקשת (להלן: החברה) בקשה לאישור תובענה כייצוגית שעניינה בטענות להפרת החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמל ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב-2012 (להלן: החוק לטיפול סביבתי). בהליך הוגשו כתב תשובה לבקשת האישור ותגובה לה, וכן עמדת המאסדר (המשרד להגנת הסביבה), לאור המחלוקת בין הצדדים בדבר השאלה האם החוק לטיפול סביבתי חל על החברה. לאחר שהוגשה עמדת המאסדר, ולנוכח האמור בה, נתבקשו הצדדים להודיע האם יש לקדם את ניהול ההליך או שניתן להגיע להסכמות, וביום 30.11.2023 הללו הודיעו כי הם מבקשים להמשיך ולנהל את ההליך. בהמשך, ביום 4.12.2023 פנו המשיבות לבית המשפט קמא בבקשה ליתן הנחיות לעניין קיום הליכים מקדמיים, ובכלל זה הליכי גילוי מוקדמים. לאור החלטות בית המשפט קמא מהימים 4.12.2023 ו-6.12.2023, הבהירו המשיבות כי בקשתן היא "לאפשר [להן] לפנות אל [החברה] בבקשות מתאימות שעל פי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולקבוע סדרי זמנים לביצועם בהתאם". בקשה זו הועברה לתשובת החברה, והאחרונה השיבה ביום 8.1.2024 כי יש לדחות את הבקשה הן משום שהיא נעדרת פרטים והנמקה, והן משום שהיא לא עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: התשובה). ביום 29.1.2024 הגישו המשיבות את תגובתן לתשובת החברה, במסגרתה הגיבו לטענות החברה, וכן צורפו אליה לראשונה דרישותיהן הקונקרטיות לגילוי מסמכים והשאלות שעליהן התבקש מענה (להלן: התגובה). בעקבות זאת, ביום 30.1.2024 ביקש בית המשפט קמא כי החברה תגיש תשובה משלימה ובמסגרתה תתייחס לכל אחת מהדרישות והשאלות, תוך שהוא מציין כהנמקה להחלטה זו כי "רק [לתגובה] צורפה הדרישה (נספח 2)". למחרת, ביום 31.1.2024 הגישה המבקשת בקשה למחיקת התגובה (להלן: הבקשה למחיקת התגובה) בטענה כי היא "כוללת טענות חדשות, עובדות חדשות, טענות חדשות, נימוקים חדשים, אסמכתאות ומסמכים שלא צורפו לבקשתן המקורית, ואשר הועלו לראשונה" (ההדגשה במקור). עוד באותו היום, הפנה בית המשפט את החברה להחלטתו מיום 30.1.2024, ובכך למעשה דחה את הבקשה למחיקת התגובה.

2.ביום 14.2.2024 הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה גורסת החברה כי שגה בית המשפט קמא שעה שלא נעתר לבקשתה למחיקת התגובה, וכפועל יוצא לא ביטל את החלטתו מיום 30.1.2024 המורה לחברה להגיש את התייחסותה אליה. לטענת החברה, "[]כתב תגובה שמוגש בתגובה לתגובה לבקשה המקורית שהוגשה – אינו יכול לכלול טענות חדשות, עובדות חדשות, עילות חדשות, נימוקים חדשים, אסמכתאות ומסמכים חדשים שלא נזכרו ולא הובאו בבקשה המקורית של מגיש הבקשה" (סעיף 3 לבקשת רשות הערעור).

3.דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף לאור סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (להלן: הצו), המורה כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון". החברה סבורה כי הצו לא חל בעניינה, היות שהחלטת בית המשפט קמא שלא להיענות לבקשה למחיקת התגובה אינה מנומקת (זאת, בהסתמך על פסק הדין בעניין רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (8.12.2015), הקובע כי הצו לא ימנע בהכרח ערר על החלטה בלתי מנומקת). ואולם, אין בידי לקבל טענה זו. בית המשפט קמא סבר בהחלטתו הראשונה מיום 30.1.2024, אף אם לא ציין זאת ב"רחל בתך הקטנה", כי למרות שהדרישות פורטו לראשונה בתגובה, אין מקום לעשות שימוש בסעד קיצוני של מחיקת התגובה, וחלף זאת יש לאפשר לחברה להגיש תשובה משלימה, במסגרתה היא רשאית, מטבע הדברים, להציג כל טענה שבאמתחתה (ובכלל זה הטענות שהעלתה יום לאחר מכן בבקשה למחיקת התגובה). אומנם החלטתו מיום 31.1.2024 שלא לבחון מחדש החלטה זו, על רקע בקשת החברה למחיקת התגובה, היא לאקונית, ומסתפקת בהפניה להחלטה מיום 30.1.2024, אך זאת לאור טיבה ומהותה – החלטה דיונית-טכנית, הדוחה בקשה לבחון מחדש החלטת ביניים באותו עניין שהתקבלה יום לפני כן. על החלטה שכזו אין מקום לתת רשות ערעור – בוודאי, לא כשמדובר בנושא שהצו חל עליו; וככלל, גם לא בהקשרים החורגים מגדרו של הצו.

4.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא נתבקשה תשובה.