פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
1327/99
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
ת :
שרה שאבי
נגד
המשיב
ות
:
1. כלל חברה לביטוח בע"מ
2.
אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
ערעור פסלות שופט
על החלטתו של בית המשפט
המחוזי
בת"א-יפו בת.א. 1207/95 מיום 2.2.99
שניתנה
על ידי כבוד השופטת הילה גרסטל
בשם
המערערת: עו"ד י' מלמן
בשם
המשיבות: עו"ד מ' פפר
פסק-דין
1. ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ה' גרסטל) מיום 2.2.99, בה סירב בית המשפט לפסול עצמו
מלישב בדין בעניינה של המערערת.
2. המערערת הגישה תביעה כנגד המשיבות על פי חוק
הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- (להלן: החוק). כמו כן, הגישה בקשה
לתשלום תכוף, מכוח סעיף 5 לחוק. בהחלטת בית המשפט מיום 25.9.96, נדחתה בהחלטת כב'
השופטת גרסטל, הבקשה לתשלום תכוף. ביסוד דחיית הבקשה עמדה הקביעה, כי לא הוכח קשר
סיבתי בין הפגיעות הרפואיות שנטענו ובין תאונת הדרכים. בית המשפט ציין, בין היתר,
כי:
"...
המבקשת [היא המערערת - א.ב.] לא הציגה בפני ראיות אשר יש בהן אפילו סבירות לכאורית
כי מצבה הנוכחי הנטען על ידיה הינו תולדה של התאונה. ב"כ המבקשת ניסה לצייר
את המבקשת כמבולבלת ובלתי מתמצאת, אלא שלאחר שנחקרה בפני ממושכות, התרשמתי כי
המבקשת איננה מבולבלת. היא מתמצאת היטב במצב, היא השיבה לשאלות בבהירות, הגם
שמהימנותה מוטלת בספק, ולדוגמא אתייחס לנושא עוזרת הבית.
המבקשת
צירפה לבקשתה, פירוט שעות העסקתה של עוזרת בית, שולמית מסיקה, החל מ1.12.94- וכלה
באפריל 1996.
מרבית
דפי פירוט זה כוללים תאריך, מספר שעות, סכום התשלום
וחתימה של גב' מסיקה ליד כל
תאריך
.
למרבה
הפלא, בחקירתה הנגדית, טענה המבקשת, לכתחילה, כי 'היא לא רצתה לחתום לי שהיא קיבלה
אצלי כסף כי היא עובדת בעוד מקומות' (עמ' 7).
משהוצגו
לה דפי-הפירוט הנ"ל, אמרה לכתחילה 'ואני אומרת שזו כן חתימתה והחתימה מתייחסת
לחודש'.
משהובהר
לה שמדובר ב5- חודשים ולא לחודש, השיבה: - 'בהתחלה היא חתמה ואחר כך היא אמרה שהיא
לא רוצה להסתבך'.
בהמשך
הסתבר כי המסמך שצורף נערך בבת-אחת ולא בכל פעם שגב' מסיקה עבדה וקיבלה כסף.
המבקשת סיפרה לעניין זה (עמ' 8) כי העתיקה את הכתוב בו מדף אחר ואז החתימה את גב'
מסיקה.
דהיינו,
בשלב כלשהו, לקראת המשפט, הוכן דף הפירוט ואז חתמה גב' מסיקה (אם אכן חתמה) באופן
גורף וללא כל פיקוח ובדיקה".
3. לאחר דחיית הבקשה לתשלום תכוף נמשך הטיפול
בתיק העיקרי, בפני שופט אחר. לקראת שלב ההוכחות, קיבלו הצדדים הזמנה לשמיעת שלב זה
בפני כב' השופטת גרסטל. בעקבות זאת, ביקשה המערערת את פסילת השופטת מלישב בדין
בעניינה. לטענתה, עיקר המחלוקת בתיק העיקרי הינה בשיעור הנכות שנגרם למערערת.
בממצא זה תהא רלבנטיות הן למהימנותה של המערערת עצמה והן לשאלת הקשר הסיבתי, ומטעם
זה, מן הדין הוא כי השופטת גרסטל לא תשב בדין בדיון בשאלות אלו, שכן היא גיבשה כבר
דעתה בהן, במסגרת החלטתה בעניין התשלום התכוף.
4. בהחלטתו מיום 2.2.99 דחה בית המשפט את הבקשה.
בית המשפט ציין, כי ההחלטה בעניין התשלום התכוף היתה נכונה לשעתה והתבססה בעיקרה
על הראיות שהובאו בפני בית המשפט בעת ההיא. אין בכך כדי להשפיע על ההכרעה בתיק
העיקרי, שתבוסס על חוות דעת מלאות של מומחים ועל חומר שנצבר לעניין ההחלטה הקודמת.
עוד צויין, כי אותה ההערה לגבי מהימנות המערערת, נכונה היתה רק ליום הדיון ולחומר
שהיה בפני בית המשפט.
5. על החלטה
זו מונח בפני ערעור. טוענת המערערת, כי בנסיבות המקרה גובש חשש ממשי למשוא פנים, שכן ננעלה דעתה של כב' השופטת בנקודות מרכזיות העומדות למחלוקת בגדריו של התיק העיקרי הנדון בפניה. לעניין זה מדגישה המערערת את מרכזיותה של הדעה שגובשה, נוכח התייחסותה למהימנותה של המערערת עצמה (להבדיל מנתונים אובייקטיביים שטרם הוכחו). כן הודגש בפני הקשר שבין ההליך לעניין התשלום התכוף וההליך העיקרי, ממנו נובע - כך נטען - כי להכרעות שניתנו במסגרת התשלום התכוף, תהא השפעה רבה על התיק העיקרי.
6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אכן, אף על המערערת מקובלת ההלכה, ולפיה אין בעצם העובדה כי שופט דן בעניין מסויים בעבר, בכדי לפסול אותו מלישב בדין (ראו: ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית , פ"ד מב(4) 177, 187). הוא הדין לעניין ההלכה, ולפיה עצם הדיון בבקשת ביניים או הליך מקדמי בתיק מסויים, אינו פוסל כשלעצמו את בית המשפט מלדון בתיק העיקרי (וראו לעניין זה: ע"א 8304/96 גלובוס נ' Melchers Ltd.
(טרם פורסם); ע"א 6447/96 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם)). לעניין זה, לא מצאתי טעם לראות בסוגיית התשלום התכוף חריג לכלל. אכן, גם התשלום התכוף על פי סעיף 5 לחוק הינו במהותו "סעד זמני" הנועד לגשר על פרק הזמן שבין הגשת התביעה ובין בירורה בפועל (ראו: ב"ש 816/91 בארי נ' הלפרין , פ"ד מה(3) 57, 59). מטבע הדברים, הכרעה בהליך זה מחייבת קביעת ממצאים כלשהם, ולו לכאורה, אולם לא שוכנעתי כי יש בממצאים אלו וקביעתם, בנסיבות המקרה שבפני, משום חשש ממשי למשוא פנים במובן זה ש"ננעלה דעתו". של היושב בדין (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 605). עיון בהקשרם של דברים, כפי שהובאו בהחלטה מיום 25.9.96, מראה כי לב ליבן של השאלות הטעונות הכרעה בתיק העיקרי לא נדון כלל בשלב זה ועניין המהימנות לא יוחס למערערת אלא בעניין אחד. אין להתעלם עוד, בהקשר זה, מן העובדה, כי חלפו מעל שנתיים ימים בין ההחלטה בבקשה לתשלום התכוף ובין ההחלטה בבקשת הפסילה. צירוף נסיבות זה מוליך למסקנה, כי לא בוסס במקרה שבפני חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסילת השופטת מלישב בדין, ועל כן, דין הערעור להידחות.
הערעור נדחה.
המערערת תישא בהוצאות המשיבות בסך 2,000 ש"ח. ההוצאות תשולמנה בתום ההתדיינות העיקרית שהוגשה, בכדי שלא להכביד על המערערת בשלב זה של ההליכים.
ניתן היום, ב' באייר התשנ"ט (18.4.99).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99013270.
A01
/דז/