רע"א 1335/05 אברהם חביב נ. ציון צדק

1.בפני הונחו היום, 8.2.05, שתי בקשות. האחת, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בירושלים מיום 11.1.05 (השופטים מ' שידלובסקי-אור, מ' גל ומ' מזרחי), בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 4.11.04 (השופט ב' כהנא) אשר הורה על פינוי המבקש מדירת אימו. בבקשה השנייה, נתבקש בית משפט זה להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד אשר יכריע בית משפט זה בבקשה הראשונה.

2.ענינה של הבקשה שבפני בדירת מגורים בה התגוררה אימו של המבקש עד יום מותה ביום 3.5.05 כדיירת מוגנת. לטענת המבקש, התגורר בדירה בצוותא עם אימו עד ליום פטירתה ולכן על פי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972, יש לראות גם בו כדייר מוגן ואין להורות על פינויו מהדירה. בית משפט השלום, לאחר ששמע עדויות רבות והוצגו בפניו ראיות על ידי בעלי הדין, מצא כי המבקש לא התגורר בדירת המגורים, אלא בדירה אחרת, בצוותא עם רעייתו מזה 40 שנה. קביעותיו אלו של בית המשפט הביאוהו לקבל את תביעת המשיב ולהורות על פינויו מדירת אימו המנוחה. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה בנימוק כי הערעור נוגע אך לממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום. מכאן בקשת רשות הערעור.

3.בדומה לערעורו של המבקש בפני בית המשפט המחוזי, עניינה של בקשת רשות הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים העובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית הבוחנת את ראיות הצדדים ומתרשמת באופן ישיר מהעדים המובאים בפניה. יתרונה של הערכאה הדיונית בהקשר זה אינו מוטל בספק. אכן, לעיתים תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. כך, למשל, "במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם" ( ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי פ"ד נב (2) 582, 594 ). איני סבורה כי המקרה שבפנינו נכנס בגדרו של חריג זה. בנוסף לכך, בית המשפט נתבקש במקרה דנן לשמש כערכאת ערעור שנייה ואילו נסיבות המקרה אינן מעוררות כל שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים לבקשה אשר מצדיקה התערבותו של בית משפט זה.

לנוכח האמור, דין הבקשה להידחות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב הביצוע.