רע"א 1344/01 ניהול פרדסי צפריר בע"מ נ. עלי אבו ענאם

המשיבים 1 ו2-, אחים המתגוררים על מקרקעין שלמבקשת זכויות חכירה בהם, הגישו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כל אחד בנפרד, בקשות לביטול פסק-דין שניתן כנגד המשיב 1 ובהעדרו, ושבגדרו חויב לפנות את המקרקעין.

טענת המשיב 2 במסגרת הבקשה שהגיש הייתה, כי כלל לא היה צד להליך שבעקבותיו ניתן פסק-הדין. טענת המשיב 1 הייתה כי כתב התביעה לא נמסר לו, כי החתימה על אישור מסירת כתב-התביעה לידיו איננה שלו, וכי מייד משנודע לו אודות קיומו של פסק-הדין הגיש בקשה לביטולו. עוד טען המשיב 1, כי המקרקעין הושכרו לו לצורכי עיבוד והוא השקיע בהם סכומים נכבדים, וכי המבקשת הפרה הסכם עמו בסרבה לספק לו מים, כך שהוא נאלץ לגדל חיטה ולהסתמך על מי גשמים. לטענתו, פינויו מהשטח יגרום לו לנזקים כבדים, לאחר שהשקיע עשרות אלפי שקלים בגידולים שאמורים לצמוח לאחר הגשמים הקרובים.

בית-המשפט המחוזי קיבל את בקשות המבקשים. נפסק כי לא ינקטו הליכי פינוי כנגד המשיב 2 כיוון שלא היה צד להליך ולפסק-הדין. לגבי המשיב 1, קבע בית-המשפט המחוזי, לאחר שהאזין לטענות הצדדים, ולאחר שהמשיב 1 נחקר על תצהירו, כי טענותיו לא נסתרו. נקבע, כי גם לו שוכנע בית-המשפט המחוזי כי פסק-הדין נמסר למשיב 1 זמן רב קודם שהגיש את בקשתו, הרי שלאור הנסיבות הייתה מוארכת למשיב 1 התקופה שבה רשאי היה לבקש את ביטול פסק-הדין, עד לתאריך שבו אומנם הוגשה בקשתו. בית-המשפט המחוזי קבע כי לאור הנסיבות יש צורך בבירור עובדתי של הסכסוך בין הצדדים, וביטל את פסק-דינו המוקדם.

במסגרת בקשות רשות הערעור שבפניי תוקפת המבקשת את שתי החלטותיו של בית-המשפט המחוזי. כנגד ההחלטה הנוגעת למשיב 2 טוענת המבקשת, כי היא מנוגדת מטעמים שונים להלכה הפסוקה. כנגד ההחלטה הנוגעת למשיב 1 ומבטלת את פסק-הדין, טוענת המבקשת כי המשיב 1 קיבל את פסק-הדין מוקדם מהמועד הנטען, לא הגיש בקשת ביטול במועד, נמנע מלתת טעם מיוחד מדוע איחר בהגשת בקשתו, וסיכויי הגנתו בתביעה נמוכים.

יש לדחות את הבקשות ליתן רשות ערעור.

בית-המשפט המחוזי, לאחר ששמע את הצדדים, קבע כי טענתו של המבקש 1, לפיה נודע לו על פסק-הדין רק לאחרונה, לא נסתרה. זוהי קביעה עובדתית, וכידוע בקביעות מעין אלו, לא נוטה ערכאת הערעור להתערב. במקרה דנן, משמעות החלטת בית-המשפט המחוזי היא כי הסוגייה, שטרם לובנה, תיפרש בפני בית-המשפט, וכי למבקשים יינתן יומם בבית-המשפט. על-כן, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטותיו של בית-המשפט המחוזי.

משכך, נשארת ההחלטה על ביטול פסק-הדין בעינה, וממילא אין צורך לדון בבקשה להחיל את פסק-הדין גם על המשיב 2.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.