רע"א 1345/02 קורנגולד גלעד נ. הכונס הרישמי-מחוז באר שבע והדרום

1.המבקשים הם בני-זוג חייבים שהוכרזו כפושטי רגל ביום 4.11.97. שתי בקשות שהגישו (בדצמבר 1997 ובינואר 1999) לקבלת הפטר מפשיטת רגל נדחו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מהטעם, של העדר הצעה כלשהי לפירעון חובותיהם לנושים, שעמדו באותה עת על סכום של כ1.6- מיליון ש"ח. בבקשה שלישית שהוגשה, העלו המבקשים נימוקים חדשים: ראשית, הופחתה באופן משמעותי תביעת החוב של הנושים כך שמצבת תביעת החוב המאושרת של החייבים הנה בסך 315,419 ש"ח; כמו כן טענו, מצויות בשלבי בדיקה תביעות חוב נוספות בסכום של 88,640 ש"ח; שנית, אגף מס הכנסה מחק את תביעת החוב נגד המבקשים לאחר שהתברר כי היו פטורים מניהול ספרים; שלישית, מצבו הרפואי של המבקש 1 אינו טוב - הוא עבר סדרת ניתוחים קשים בעקבות גידול סרטני בראשו.

2.אף הבקשה השלישית לקבלת הפטר נדחתה בבית המשפט המחוזי. נימוקו העיקרי של בית המשפט היה, כי לא שוכנע שנעשה נסיון של ממש מצד המבקשים, ולו גם חלקי, ליצור מקורות מימון מהם יוכלו הנושים להיפרע. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור. המבקשים טוענים, כי לא ניצלו לרעה את הליכי פשיטת הרגל וכי עשו ככל שביכולתם לפרוע את חובם לנושים. הראיה לכך, שעוד לפני פתיחת תיק פשיטת הרגל כנגדם, שילמו לנושים כ200,000- ש"ח. המבקשים מפנים לפסק-הדין של בית המשפט העליון בע"א 3165/00 הכונס הרשמי נ' מתתיהו יקובשווילי , תק-על 2001 (4) 103, לפיו, יש ליתן הפטר לפושט רגל במקרים בהם הוא תם לב ואין לו נכסים להשיב לנושיו. אשר למקור החובות טוענים המבקשים, כי לא היו הבעלים בפועל ולא ניהלו את החברות שצברו את החובות. לבסוף המבקשים חוזרים ומדגישים את מצבם הכלכלי הקשה.

3.הכונס הרשמי, הוא המשיב 1, סומך על החלטתו של בית המשפט המחוזי ומוסיף, כי על-פי דו"חות רשם החברות שימשו המבקשים כבעליהם של החברות שצברו את החובות, ואף ניהלו אותן בפועל. כן נטען, כי המבקשים לא ניהלו ספרי חשבונות כמקובל, בשלוש שנים שקדמו לפשיטת הרגל, עובדה המסייגת מתן הפטר מכוח סעיף 63(ב)(2) לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], תש"ם1980- (להלן: פקודת פשיטת הרגל).

בנק הפועלים בע"מ, הוא אחד מהנושים של המבקשים, מצטרף לתגובת המשיב 1, ומדגיש את העובדה, כי במשך קרוב לארבע שנים הוגשו על-ידי המבקשים שלוש בקשות להפטר, דבר המעיד על היעדר ניסיון כן לפירעון החובות. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, אף הוא נושה של במבקשים, מדגיש את העובדה שמצבם הכלכלי של המבקשים הוטב - הם גרים בקיבוץ אשר דואג לעניינם.

4.טרם שאגע בגופו של עניין יוער, כי מקצת מטענותיהם של הצדדים ובהם טענת מקור החובות, טענת אי-יכולת המבקש 1 לעבוד, טענת מצבם הכלכלי של המבקשים והטענה המתייחסת לסעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל, צריכות היו לעלות בערכאה הדיונית שבחנה עובדות המקרה, ולא בערכאת הערעור, ולפיכך לא ראיתי לנכון להתייחס להן. לעצם העניין, דין הבקשה להידחות. ביסוד הליך פשיטת הרגל עומדות שתי מטרות מנוגדות: האחת, לכנס את נכסי החייב, חדל הפירעון, ולחלקם בין נושיו באופן היעיל וההוגן ביותר. השניה, לאפשר לחייב, בסוף הליך פשיטת הרגל, לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר (ד"ר שלמה לוין והשופט אשר גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שניה), בעמ' 191). בענייננו, המבקשים נתונים בהליכי פשיטת רגל משנת 1997. כפי שציין בית המשפט קמא, מאז לא עשו המבקשים ניסיון ממשי לשלם את חובותיהם או אף שעור כלשהו מחובות אלו, לנושים. בנסיבות אלה, די בכך כדי לדחות את הבקשה למתן הפטר, לעת זו. מובן, שאין בכך כדי למנוע מהמבקשים לבקש פעם נוספת, לאחר שיראו ניסיון אמיתי וכנה לנסות לפרוע את חובות הנושים, קבלת הפטר מפשיטת רגל.

הבקשה נדחית.