רע"א 1352/00 מדינת ישראל נ. אוסאמה גזאלה

ארבעת המשיבים, יחד עם עת'מאן שחאדה, מואשמים בכתב-אישום אחד בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד מזויין בנסיבות מחמירות, חטיפה, גניבה וסחר ברכב גנוב, וכן בהתפרצות.

לפי כתב-האישום, הכולל שבעה אישומים, שדדו החמישה, בהרכבים שונים, מספר כלי-רכב ובכללם שניים עמוסים בסיגריות, אשר נסעו בתוך ירושלים. כל זאת, תוך איום על נהגי הרכבים בכלי-נשק ושימוש בכוח. כן התפרצו החמישה לשתי חנויות ביריחו, לשם הגיעו ברכב שנגנב בישראל.

שחאדה, שהיה מעורב בגניבת הרכב שהוסע ליריחו ובעבירות ההתפרצות שם, שוחרר בהסכמת המדינה, בתנאים מגבילים, ואילו המשיבים נעצרו עד תום ההליכים.

הליכים אלו התנהלו לאיטם. ההוכחות החלו להישמע בדצמבר 1999, ובחמש הישיבות שהתקיימו מאז, נשמעו חמישה עדים בלבד מתוך 42 עדי התביעה. בתוך כך, מלאו תשעה חודשים למעצר המשיבים, והמדינה מבקשת כעת להאריך את מעצרם ב90- ימים נוספים. אך כבר עתה ברור, כי לא ניתן יהיה, בתקופה זו, לסיים את המשפט, וכי תידרש, למיצער, הארכה אחת נוספת.

יש אפוא לבחון, אם מסוכנותם של המשיבים, העולה מן העבירות החמורות המיוחסות להם, מחייבת את הארכת מעצרם, על-אף האמור לעיל.

המשיב 1 מרצה עונש מאסר שנגזר עליו לאחר ביצוע העבירות מושא כתב-אישום זה, והוא אמור לסיים את ריצוי עונשו בסוף יוני 2000. בא-כוח המדינה הסביר, כי הארכת מעצרו של המשיב 1 דרושה כדי למנוע את הוצאתו לחופשה, או את קיצור מאסרו בשליש. הסבר זה אינו נראה לי, שכן, החשש מהמשך פעילותו הפלילית של המשיב, אם ישוחרר ממאסרו, מהווה עילה שלא לקצר את תקופת המאסר, ושלא להעניק לו חופשות, והגורמים המוסמכים וודאי ייתנו דעתם לכך.

משיב 2, אחיו של המשיב 1, הוא המבוגר שבחבורה, ולפי כתב-האישום, הוא המשיך בפעילותו הפלילית לאחר מעצרו של אחיו. בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, אשר ניתנה על-ידי השופטת יפה הכט, נכתב, כי מחומר הראיות עולה, שמשיב זה היה מנהיגם של החמישה, והמתכנן של מעשי העבירה.

העבירות המיוחסות למשיב 3 בוצעו שעה שהיה משוחרר בתנאים מגבילים. בנוסף, המשיב 3 ריצה, במקביל למעצרו, גם עונש מאסר שהסתיים לפני כחודש, כך שבמרבית התקופה, מעצרו היה אך פורמלי.

סניגורו של המשיב 4 טען, כי חל כרסום בתשתית הראייתית שהציגה התביעה. ברם, בקשתו לעיון חוזר מטעם זה נדחתה, ועל החלטה זו לא הוגש ערר. לעומת זאת, מההחלטה לעוצרו עולה, כי קיימות ראיות לכאורה נגדו, בעוצמה המספקת למעצר. לפי כתב-האישום, משיב זה נהג באלימות. במקרה אחד השתתף בהכאת נהגו של רכב נשדד ובדקירתו בסכין, ובמקרה אחר איים על נהג הרכב הנשדד באקדח.

מסקנתי היא אפוא, כי מסוכנותם של שלושת המשיבים, אשר חייבה את מעצרם עד תום ההליכים, נותרה בעינה, ומתחייב, על-כן, להמשיך ולהאריך את מעצרם.

אשר-על-כן, אני מאריכה את מעצרם של המשיבים 2, 3, ו4- ב90- יום, החל מתאריך 1.3.2000, או עד למתן פסק-דין, הכל על-פי המוקדם. המשיב 1, המרצה עונש מאסר, ישוחרר ממעצרו.