רע"א 138/14 רחל בוסלו נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר ניתנה במסגרת ה"פ 6249-07-12 (כב' השופט ח' טובי ). בה נדחתה בקשה להבהרת החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי מטעם המבקשים, שעניינה מינוי שמאית כמומחית מטעם בית המשפט. זאת לשם קביעת סכום הפיצויים המגיע למבקשים בגין הפקעת המקרקעין שבבעלותם.

2.

המבקשים הם בעלי קרקעות בהרצליה שהיו תחילה בייעוד חקלאי. עוד בתכנית האב של העיר, משנת 1974, הוגדרו המקרקעין כמיועדים לשמש בעתיד כפארק, ללא פוטנציאל לשינוי ייעודם למגורים. כעבור כשלושים שנים המשיבות יזמו תכנית להפקעת המקרקעין, לשנות את ייעודם לשטח לצורכי ציבור ולהקים עליהם פארק עירוני. בתגובה לחשש המבקשים, שלא יזכו לפיצוי מלא בגין ההפקעה, הצהירה משיבה 2 שהמבקשים יוכלו לפנות לאלתר על מנת לקבל את הפיצוי המלא המגיע להם בשל ההפקעה. תכנית ההפקעה אושרה על ידי בית משפט זה (עע"מ 9432/05 המועצה הארצית לתכנון ולבניה נ' בכור (5.3.2008)). המבקשים הגישו תביעות לירידת ערך המקרקעין בשל שינוי ייעודה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. משיבה 1 דחתה את התביעות, בהתבסס על הערכת שמאי שמונה מטעמה. לפי חוות דעתו המנומקת לא הייתה כל ירידה בערך הקרקע כתוצאה משינוי ייעודה. הערר שהוגש על ידי המבקשים בגין החלטה זו נדחה על ידי ועדת הערר המחוזית. על החלטה שנייה זו הגישו המבקשים ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי, התלוי ועומד.

במקביל להליכי הערעור על החלטת משיבה 1, הוגשה תביעה על ידי המבקשים לפיצויי הפקעה בגין חלקות שלגביהן פורסמו צווי הפקעה. בגדר התביעה טענו המבקשים בין היתר לפיצויים בשיעור השווה למלוא שווי המקרקעין, כולל רכיב ירידת הערך. המשיבות הגישו בקשה למחיקה על הסף. אולם בדיון שנתקיים בפני בית המשפט המחוזי הסכימו המשיבות שלא לעמוד על בקשה זו, אך שפיצויי ההפקעה יחושבו לפי מצבהּ החדש של הקרקע. בית המשפט המחוזי החליט על מינוי מומחה מטעמו לקביעת סכום פיצויי ההפקעה המגיעים למבקשים. על החלטה זו הוגשה בקשת הבהרה על ידי המבקשים. בקשת ההבהרה היוותה למעשה בקשה למתן הוראות למומחה שימונה, לשום את המקרקעין לפי שוויה המלא כאמור, או לחלופין הן לפי ייעודה כקרקע חקלאית והן לפי ייעודה החדש. בקשה זו נדחתה, ומכאן הבקשה שלפניי.

3.

לאחר עיון בבקשה ובחומר שהונח לפניי, מצאתי כי דינה להידחות. מספר סיבות לכך. ראשית , צודק בית המשפט המחוזי כי לא מדובר בהחלטת הבהרה, שכן לשון ההחלטה הראשונה ברורה דיה. שנית , צודק בית המשפט המחוזי כי פגיעה בבעל מקרקעין עקב תכנית המשנה את ייעודה של הקרקע לצרכי ציבור היא דו שלבית – התכנוני והקנייני. באשר לשלב הראשון יש לנקוט בהליך על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה בנפרד מניהול הליך בגין השלב הקנייני. התביעה הנדונה עניינה תשלום פיצויי ההפקעה, קרי השלב הקנייני. משכך, לא נפלה טעות בהחלטה והדבר נכון ביתר שאת בתיק זה הואיל והמבקשים פתחו בהליך נפרד בבית המשפט לעניינים מנהליים לבירור רכיב ירידת הערך. הצהרת המשיבות לפיה המבקשים יוכלו לתבוע פיצוי בגין מלוא שווי המקרקעין אין משמעותה שינוי אופן הבחינה ומעבר למבחן חד שלבי. זאת כאמור, בייחוד לנוכח השלב בהליך בו הצדדים מצויים. שלישית, התייחסות בית המשפט המחוזי בהחלטתו לגביה הוגשה בקשת ההבהרה לבקשת המשיבות למחיקה על הסף. המבקשים מפנים בבקשה שלפניי לקביעה לפיה "טוב עשה בא כוח המשיבות עת הודיע לבית המשפט כי אינו עומד על הבקשה לסילוק התובענה על הסף, תוך שמירת טענותיו בעניין זה". ואולם, בחינה כוללת של הדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ושל ההחלטה האמורה מציירת תמונה אחרת. מפרוטוקול הדיון עולה כי בא כוח המשיבות ציין בפתח דבריו כי הוא אינו עומד על הבקשה למחיקה על הסף, אך שהוא "עומד ואעמוד על טענותי בכל הקשור לפיצוי האמור להינתן במסגרת תובענה זו. בהתאם אנו מסכימים שמאי שיפסוק את פיצויי ההפקעה לפי המצב החדש" (פרוטוקול הדיון מיום 4.3.2013 בעמוד 3, שורות 19-18). ההחלטה, שניתנה בעקבות אמירה זו, נפתחה כך: "נוכח הסכמת הצדדים, בישיבת קדם המשפט". משכך, עולה כי המבקשים הסכימו להצעת המשיבות, לרבות פסיקת פיצויי ההפקעה לפי המצב החדש.

אחרון, מבקשים המבקשים להפנות לפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בתביעת פיצויי הפקעה של חלקות אחרות בגוש של המבקשים (ת"א 1733/07 יהודה נ' עיריית הרצליה (21.7.2014), כב' השופטת ד' פלפל ). לגישתם יש לפסק דין זה השלכה ישירה על המקרה דנא. באת כוח המשיבות התנגדה להודעה וביקשה להגיש את תשובתה. ואולם, משמצאתי כי אין בכוחו של פסק הדין בכדי לשנות את החלטתי, בלאו הכי התייתר הצורך בתשובת המשיבות. פסק הדין קבע כי במסגרת התביעה לפיצויי הפקעה לא ייבחן רכיב ירידת הערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה – ורכיב זה יתברר בערכאה הדנה בעניין זה. למעלה מן הצורך תצויין הנקודה הבאה: המשיבות, בתשובתן לבקשה למתן הוראות מושא החלטת הבקשה שלפני, הפנו בין היתר להחלטה שניתנה על ידי השופטת פלפל במסגרת אותו התיר, ת"א 1733/07, בה חזרה כבוד השופטת על הלכת הפיצוי הדו שלבי. בעניין זה, המבקשים טענו דווקא כי ההליך דנא אינו דומה להליך המתנהל במסגרת ת"א 1733/07.

4.

הבקשה נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.