רע"א 1394/12 שובל אייל לישראל נ. יוסף אשכנזי

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ע' סולומון-צ'רניאק) בע"ר 55197-12-11,

שבמסגרתו נדחה ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (כבוד הרשם ח' ברנר) מיום 6.12.11, אשר קבעה כי הפורום הישראלי הוא הפורום המתאים לדיון בסכסוך.

1.

המשיבים הגישו נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר להשבת ערבות בנקאית שהעמידו בשנת 1999 לטובתה של המבקשת 1 (להלן: שובל ), המנוהלת על ידי המבקש 2 (להלן: לוי ) ואדם נוסף. בעקבות זכייתה של שובל במכרז של מנהל מקרקעי ישראל היא נדרשה להון עצמי לצורך ביצוע התחייבויותיה על פי המכרז ובעקבות זאת התעורר הצורך בערבות בנקאית אשר ניתנה כאמור על ידי המשיבים. בשנת 2000 הבטיח לוי להשיב למשיבים את הערבות הבנקאית, אולם הוא לא עמד בהתחייבות זו והיא חולטה על ידי בנק הפועלים ביום 30.3.06.

המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת פורום בלתי נאות, לדחייתה על הסף נגד לוי בטענת התיישנות, למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן. במסגרת הבקשה טענו המבקשים כי ישראל איננה הפורום המתאים לדיון בתביעה שכן מקום מושבם של כלל המעורבים הוא בפנמה וכי בשנת 2009 קיימו המשיבים הליך בירור בפנמה ומכאן שמירב הזיקות אינן מתקיימות בישראל.

2.

כבוד הרשם ח' ברנר, בהחלטתו מיום 6.12.11, קבע כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדיון בסכסוך, שכן מירב הזיקות המהותיות קושרות אותו לישראל. מקום ביצוע פרויקט המקרקעין, מקום חילוטה של הערבות הבנקאית ומקום מושבה של שובל הם בישראל. זיקות אלה נקבעו כמהותיות יותר ללב הסכסוך וניתן להן משקל גדול יותר מהזיקות הקושרות את הסכסוך לפנמה, וביניהן מקום מושבם של המבקשים והמשיבים ומקום ההתקשרות בין הצדדים. את יתר קביעות הרשם בעניין ההתיישנות, סוגיית היריבות ומחיקת הכותרת לא מצאתי לפרט שכן המבקשים השיגו בבקשה שלפניי רק על סוגיית הפורום הנאות.

3.

על החלטת הרשם הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי המבקשים כשלו לעמוד בנטל הרובץ עליהם להראות כי הפורום הישראלי אינו מהווה פורום נאות. נקבע כי טענות המבקשים הועלו בעלמא ולכן לא עלה בידיהם להצביע על זיקות הקושרות את הסכסוך לפנמה באופן שהופך את הפורום הישראלי לבלתי נאות.

4.

בבקשה שלפניי טוענים המבקשים כי הכרעתו של הרשם ברנר לא נסמכה על מכלול הראיות שהוצגו בפניו ובית המשפט המחוזי יצא מנקודת הנחה שגויה כי קביעותיו העובדתיות של הרשם נכונות. בנוסף, הרשם לא ערך איזון ראוי בין הזיקות המתחרות ובאיזונו לא התייחס לציפיותיהם הסבירות של הצדדים כי הבירור ייערך בפנמה, כי המשיבים כבר ערכו ביוזמתם הליך בירור של טענותיהם בפנמה וכי ייגרם למבקשים עוול דיוני הכרוך בהבאת עדים מפנמה לארץ.

5.

עיינתי בבקשה והגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים מיוחדים כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, החורגת מהמחלוקת הפרטנית שבין הצדדים להליך ( רע"א 123/82 חניון חיפה נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). עיון בבקשה מעלה כי רובה ככולה נסב סביב קביעותיו העובדתיות של הרשם ברנר בעניין מהות העסקה והזיקות הקושרות את הסכסוך לפורום הישראלי או הפנמי. בית משפט זה מתבקש, אפוא, לדון ולהכריע מחדש במסכת עובדתית שהוכרעה על ידי הרשם. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים בסכסוך, וזאת אף בשים לב להלכה כי ערכאת הערעור לא תתערב ככלל בממצאים עובדתיים אלא במקרים חריגים.

מעבר לכך, לא מצאתי ממש בטענה כי החלטתו של הרשם נסמכה על מסכת עובדתית לא שלמה, שכן עיקרה של המסכת העובדתית הנטענת בבקשה שלפניי עמדה גם לנגד עיני הרשם, ובכלל זה תצהירו ועדותו של לוי.

הבקשה, אפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.