פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
1401/01
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופט י' זמיר
העותרים
:
1.
ח"כ יוסי שריד
2.
ח"כ אופיר פינס-פז
נגד
המשיבים
:
1.
יו"ר הכנסת - ח"כ אברהם בורג
2.
כנסת ישראל
3.
ח"כ יולי אדלשטיין
4.
בנימין דורפמן
5.
רון וינבאום
עתירה למתן צו על תנאי
וצו ביניים
תאריך הישיבה:
כ"א באדר התשס"א
(16.3.2001)
בשם
העותרים
:
עו"ד דפנה הולץ-לכנר
בשם
המשיבים
מס' 1 ו2-:
עו"ד רנאטו יאראק
בשם
המשיבים מס' 4 ו5-: עו"ד יורם שפטל
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
1.במליאת הכנסת התקיימה (ביום 13.2.2001) הצבעה בקריאה השלישית על החוק לשחרור מוקדם של אסירים (תיקוני חקיקה), התשס"א2001- (להלן - החוק הראשון). חוק זה קבע, בין השאר, כי אסיר שנשא מחצית מעונש המאסר - ולא שני שלישים כפי שהיה על פי הוראת סעיף 49 לחוק העונשין, התשל"ז1977- - רשאים שר המשטרה או ועדת השחרורים (בהתאם לאורך עונשו) לשחררו מהמאסר, לפני שסיים לרצותו. בעת ההצבעה באולם המליאה התעוררה מחלוקת האם החוק הראשון עבר בקריאה השלישית. במחלוקת זו הכריע יושב-ראש הכנסת כי החוק הראשון התקבל כדין. כנגד החלטה זו של יושב-ראש הכנסת הוגשה העתירה שלפנינו. נטען בה כי יושב-ראש הכנסת טעה, שכן מספר המצביעים בעד החוק ומספר המצביעים נגדו היה שקול. בדברי תשובתו עמד יושב-ראש הכנסת על שיקוליו לביסוס עמדתו כי החלטתו שהחוק התקבל היתה כדין. כן צויין בתשובה כי העתירה אינה עוסקת בנושא שראוי לו לבית המשפט לדון בו.
2.בעוד ההליך שבפנינו תלוי ועומד - ובקשות שונות של הצדדים מוגשות במהלכו ומשיבים נוספים צורפו בגדרו - נפל דבר. הכנסת קיבלה את חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א2001- (להלן - החוק השני). חוק זה קובע הסדר מקיף באשר לשחרור על-תנאי של אסיר ממאסרו. הוא קובע (בסעיף 40) כי "חוק לשחרור מוקדם של אסירים (תיקוני חקיקה), התשס"א2001- - בטל". החוק השני ממשיך וקובע "הוראת מעבר" (סעיף 48). ההוראה הרלבנטית לענייננו קובעת (סעיף 48(ב) ו-(ג)):
" הוראות מעבר
48. (א) ...
(ב) אסיר, שנגזר עליו עונש מאסר לפני פרסומו של חוק זה, למעט אסיר שנגזר עליו עונש מאסר בשל עבירה מהעבירות המפורטות בתוספת הראשונה לחוק העונשין, כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, יחולו עליו הוראות חוק זה בשינוי הזה: בסעיפים 2 ו3-, במקום 'שני שלישים מתקופת המאסר' יבוא 'מחצית מתקופת המאסר'.
(ג) בלי לגרוע מהוראות סעיפים 9 ו10-, הוועדה תשקול אפשרות שיקומו של אסיר שהוראות סעיף קטן (ב) חלות עליו על סמך חוות דעת של הרשות לשיקום האסיר, אם ניתנה, על פי כללים שיקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת".
3.עם ביטולו של החוק הראשון, ביקשנו את עמדת הצדדים באשר להמשך הטיפול בעתירה. עמדת העותרים הינה כי אין בקבלתו של החוק השני כדי לייתר את העתירה. ביסוד גישתם זו מונחת התפישה כי החוק השני מבטל את החוק הראשון "אך ורק ביחס לאסירים אשר עונש המאסר יגזר עליהם לאחר פרסומו של החוק החדש... בעוד שביחס לכל אותם אסירים המרצים כיום עונש מאסר מכוח גזר דין שנגזר עליהם לפני פרסום החוק החדש ימשיך לחול העקרון אשר נקבע בחוק אותו מבקשת העתירה להצהיר כבטל". מטעם המשיבים 1 ו2- (יושב-ראש הכנסת והכנסת) נמסר לנו כי "יושב-ראש הכנסת סבור ...[כי] בשים לב לטענות שהופנו נגדו על דרך בדיקת הטענות בעניין ההצבעה בכנסת ועל החלטתו, נכון שתהא בעניין זה הכרעה של כב' בית המשפט". יושב-ראש הכנסת מוסיף כי "תמיד עלולה להתעורר שאלה אם החוק נשוא העתירה נתקבל ונחקק כדין ואחר כך בוטל (אם יבוטל), או שמא כפי שטוענים העותרים, החוק מעולם לא היה בתוקף (ואז כל פעולה שנעשתה על פיו עלולה, חלילה, להיקבע כפעולה בחוסר סמכות)". לעומת זאת, המשיבים 4 ו5- סבורים כי מן הדין למחוק את העתירה.
4.הננו סבורים כי עם ביטולו של החוק הראשון נשמט היסוד לעתירה שלפנינו. שוב אין מקום לדון בשאלה אם החוק הראשון התקבל בכנסת על פי הרוב הנדרש, שהרי הכנסת ביטלה את החוק הראשון במפורש. ממילא אין לנו צורך לדון בשאלת הסף, אם הטענות המועלות כנגד החלטתו של יושב-ראש הכנסת נופלות לגדר העניינים בהם יפעיל בית משפט זה על פי הלכת שריד (בג"ץ 652/81 שריד נ' יושב-ראש הכנסת , פ"ד לט(4) 85) את שיקול דעתו (וראו, לאחרונה, בג"ץ 9070/00 לבנת נ' רובינשטיין (טרם פורסם)). ובאשר לאסירים המרצים עונש מאסר מכוח גזר דין שנגזר עליהם לפני פרסום החוק השני - עניינם לא נשלט על ידי החוק הראשון, אלא על ידי הוראת המעבר שבחוק השני. להוראת מעבר זו חיים משלה, ואין היא נשענת על הוראת החוק הראשון. אפילו היינו קובעים שהחוק הראשון לא נתקבל כדין, לא היה בכך כדי לפגוע בתוקפה של הוראת המעבר.
5.אשר לטענה שהעלה בפנינו יושב-ראש הכנסת כי ראוי הוא להסיר את חוסר הבהירות אשר ימשיך לאפוף את החוק הראשון, ובכך למנוע הטענה כי פעולות שנעשו מכוחו הן חסרות סמכות, אין היא שקולה כנגד הריסון העצמי אשר בית משפט זה מגלה בדונו בענייניה של הכנסת. זאת ועוד: אפילו יוחלט בעתיד כי החוק הראשון נתקבל שלא כדין, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי הפעולות שנעשו מכוחו של החוק הראשון הן חסרות תוקף. המשפט החוקתי שלנו מכיר בדוקטרינות שונות (כגון סמכות "דה-פקטו") אשר מתמודדות עם בעיה זו ופותרות אותה בהתחשב במהותה של הסמכות שהופעלה. לא הרי מאסר שהוטל מכוחו של חוק שלא נתקבל כדין כהרי מס שהוטל מכוחו, ולא הרי שני אלה כהרי פעולת מנהל (כגון מתן רשיון) שנעשתה מכוחו (ראו א' ברק, פרשנות במשפט (כרך שלישי - פרשנות חוקתית, 1994), בעמ' 720). אכן, בחינתה של שאלה זו - הקשורה בתוקף הפעולה שנעשתה מכוחו של חוק שלפי הטענה נתקבל שלא כדין - צריכה להיעשות בהקשר הספציפי שבו היא מתעוררת, ואין זה מועיל לדון בה כשאלה תיאורטית גרידא.
מטעמים אלה, דין העתירה להידחות.
ה נ ש י א
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים.
המשנה לנשיא
השופט י' זמיר:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.
ניתן היום, כ"א בתמוז התשס"א
(12.7.2001).
ה נ ש י א המשנה לנשיא ש
ו פ ט