רע"א 1403/06 אורי שיפמן נ. ISHAIA TRASING CROP

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד ס' הנשיא י' זפט), בה ניתן צו מניעה האוסר על המבקשים או מי מטעמם לבצע פעולה ביהלום שמשקלו 23.87 קראט (להלן - היהלום).

2.בעלי הדין בבקשת רשות ערעור זו עוסקים כולם בסחר ביהלומים. עניינה של הבקשה ביהלום, אשר נרכש על ידי המשיבה 1, חברה הרשומה בניו-יורק, והועבר לצורך מכירתו, בנאמנות, למשיבה 2, חברה הרשומה בשוויץ. המשיבה 2 העבירה את היהלום ביום 17.5.05 לאדם בשם אמיל שייטו, שהודיע לה כי מצא קונה אפשרי ליהלום. גם מר שייטו העביר את היהלום לידיו של אחר, אשר על פי הנטען הונה אותו ולא שילם עבור היהלום. בעניין זה הוגשה תלונה למשטרת ספרד. כאן מסתיימת שרשרת העברת היהלום הידועה למשיבות. המשיבות לא ידעו על מקום הימצאו של היהלום וסברו כי הוא מצוי בידי מר שייטו, עד אשר בחודש יוני 2005, מספר שבועות לאחר שהעבירה את היהלום למר שייטו, נודע למשיבה 2 כי היהלום מוצע למכירה על ידי חברה בשם First International Diamonds , שמקום מושבה בקליפורניה. חברת הביטוח של המשיבות מינתה שמאי שחקר את העניין ובחודש אוגוסט נמצא היהלום, בישראל , בידי המבקש 1. בעקבות זאת, הגישו המשיבות תביעה בה עתרו להורות למבקשים להשיב להן את היהלום ולחלופין לחייבם לשלם להן את שוויו. המשיבות אף ביקשו כי יינתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשים או מי מטעמם לעשות פעולה כלשהי ביהלום. הדיון בבית המשפט המחוזי התמקד בשאלה האם קמה למבקשים הגנה מכוח תקנת השוק, כאמור בסעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968.

3.המבקשים טוענים כי רכשו את היהלום בשותפות עם First International Daimonds מאדם בשם עלי אחמד, בספרד, תמורת 1,386,260 דולר. בית המשפט המחוזי קבע כי מחקירתו של המבקש 1 (להלן - המבקש) התברר כי המבקש אינו מכיר את אותו עלי אחמד, וכי פגש אותו לראשונה במועד סמוך לרכישת היהלום. כן נקבע כי לא הובאה כל ראיה המצביעה על כך שמכירת היהלום נעשתה במהלך הרגיל של עסקי המוכר. בית המשפט המחוזי מצא כי המחיר ששילם המבקש תמורת היהלום נמוך באופן משמעותי משוויו של היהלום וכי המבקש היה מודע לפער זה. על רקע זה, קבע בית המשפט כי לכאורה, היה על המבקש, לברר של מי הזכויות ביהלום ולא להסתפק בדברי המוכר. כמו כן סבר בית המשפט כי נסיבות המכירה מעוררות ספק באשר לתום ליבו של המבקש בעת רכישת היהלום. לעניין מאזן הנוחות נקבע כי כל נזק שייגרם למבקשים - אם ייגרם - ניתן יהיה לפיצוי כספי. לעומת זאת, אם לא יינתן הצו תסוכל זכיית המשיבות אם תצלחנה בתביעתן. מטעמים אלה העניק בית המשפט המחוזי למשיבות את צו המניעה הזמני שביקשו.

4.המבקשים סבורים כי שגה בית המשפט משקיבל את הבקשה למתן צו מניעה זמני. לטענתם, עסקת הרכישה של היהלום בוצעה בדרך רגילה ומקובלת בענף היהלומים, בתום לב, בתמורה ראויה, בפומבי ומבלי שידעו המבקשים על זיקה כלשהי בין היהלום לבין צד שלישי, ובכלל כך על זיקה למשיבות. המבקשים טוענים כי הרכישה נעשתה תוך נקיטת כל אמצעי הזהירות הדרושים ועריכת כל הבדיקות המתבקשות ברכישה מסוג זה. גם מחיר העסקה, כך סבורים המבקשים, היה סביר. כמו כן, טוענים המבקשים כי אין להם שליטה על היהלום, וכי היהלום אינו מסוג הנכסים שבנוגע אליהם ניתן צו מניעה. הם טוענים גם כי נפלו פגמים שונים בבקשה למתן צו מניעה זמני. בין היתר, מצביעים הם על כך שההתחייבות העצמית שהגישו המשיבות נחתמה למעשה על ידי חברת הביטוח שלהן ולא על ידן. לטענתם, די היה בפגם זה כדי להצדיק סילוק על הסף של הבקשה לצו מניעה זמני. המשיבות סומכות ידיהן על החלטתו של בית המשפט המחוזי. הן סבורות כי לא נפל פגם בהתחייבות העצמית שהפקידו. הן מציינות כי היו מוכנות להפקיד התחייבות עצמית חתומה על ידן, אלא שלטענתן טענה זו נזנחה על ידי המבקשים בבית המשפט המחוזי. המשיבות מוסיפות כי היהלום הינו נכס ייחודי וביטול צו המניעה עשוי להביא למכירתו לצדדים שלישיים ולסכל את תביעתן בבית המשפט המחוזי.

5.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . הנטל להוכחת תנאיה של תקנת השוק מונח על כתפי המבקשים ובית המשפט המחוזי מצא כי לכאורה הם לא עמדו בו. לא שוכנעתי כי נפלה טעות המצדיקה התערבות של ערכאת ערעור בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין זה. בדומה, איני רואה מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לעניין מאזן הנוחות. כמו כן, מתברר כי המבקשים התחייבו בבית המשפט המחוזי, במסגרת בקשה להארכת מועד, כי לא תעשה כל פעולה ביהלום. מכאן, שאין לקבל טענתם כאילו אין בידם שליטה על היהלום. לפיכך, הצו הזמני שניתן בית המשפט המחוזי יעמוד בתוקפו. עם זאת, נראה כי צודקים המבקשים בטענתם, לפיה על המשיבות להפקיד התחייבות עצמית בחתימתן הן, ולא בחתימת מבטחיהן. על המשיבות להמציא, אם כן, התחייבות עצמית כאמור בתקנה 386(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אם לא יעשו כן המשיבות תוך עשרה ימים מיום המצאת החלטה זו, יתבטל הצו הזמני מאליו. התחייבות המשיבים תבוא בנוסף לזו של המבטחים. עוד אעיר כי במסגרת ההליך העיקרי ניתן יהיה לברר בצורה יסודית מהם הנוהגים והפרקטיקות בענף הסחר ביהלומים והאם ועד כמה יש לאלה השלכה לגבי תקנת השוק.

6.הבקשה נדחית, כאמור. משכך, איני מוצא טעם להידרש לבקשה לצירוף ראיות נוספות שהוגשה מטעם המשיבות. המבקשים ישאו בשכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח.