רע"א 1413/18 Ingenjorsfirman M.Sjoberg AB נ. טליט ווירלס סרביסס בע"מ

1.

בקשת רשות הערעור שבכותרת מופנית כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (רע"א 33944-11-17; השופטת ר' ברקאי ), במסגרתו נדחתה בעיקרה בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 51220-05-16; השופט י' דלוגין ), אשר התנה את המשך בירורה של תביעה שכנגד מטעם המבקשת – חברה זרה – בהפקדת ערובה להוצאות המשיבה, לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפחית את שיעור הערובה, והעמיד אותה על 42,000 ₪.

2.

דין בקשת רשות הערעור, בה טוענת המבקשת כי אין מקום לחייבה בערובה, להידחות אף ללא צורך בתשובה. עיון בחומר מלמד כי הבקשה אינה מעוררת שאלות החורגות מעניינם של הצדדים, ואינה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי – לבטח ביחס להכרעות דיוניות מובהקות מן הסוג שבמוקד ההליך דנן.

בהחלטתו בבקשת המבקשת לעיון חוזר – אחת מן ההחלטות עליהן הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי – הבהיר בית משפט השלום כי "גם בראי התובעת שכנגד [דהיינו, המבקשת] כחברה ישראלית לכל דבר ועניין, דין הבקשה היה זהה, שכן המסמכים שצורפו להוכחת מצבה הכלכלי של התובעת שכנגד היו חסרים ולוקים בצורה מהותית". משכך, שאלת המשמעות שיש לייחס – אם בכלל – ל"זרותה" של המבקשת אינה מתעוררת בענייננו, שכן מדובר בנתון שלא השפיע באופן ממשי על הכרעת הערכאות הקודמות, למרות התייחסותן אליו.

אף בטענתה הנוספת של המבקשת – הגורסת שאין לחייבה בהפקדת ערובה בגין תביעה שכנגד, למצער כאשר היא מבוססת על מסכת עובדתית זהה לזו של התביעה העיקרית – אין כדי לשנות את התמונה. סיווגו של הליך כתביעה שכנגד אינו מעניק, כשלעצמו, פטור גורף ומוחלט מהפקדת ערובה להוצאות, הן ביחס לתובע יחיד (רע"א 5740/15 אברבוך נ' Otkritie International Inverstment Management Ltd

(10.9.2015)), והן ביחס לחברה (ראו, למשל, רע"א 10671/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ (2.3.2009); רע"א 9124/16 דביר נ' JKV BETEILIGUNEGES GmbH (29.11.2016)). טענתה החלופית של המבקשת – כי בענייננו קיימת מסכת עובדתית משותפת לתביעה-שכנגד ולהליך העיקרי, ועל כן חל לגביה החריג הראשון לסעיף 353א לחוק החברות – נושאת אופי נקודתי מובהק, ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

דברים אלה יפים גם ביחס לטענה כי הראיות שהציגה המבקשת מוכיחות שיהיה ביכולתה לשאת בהוצאות המשיבה – ומכאן שחל בעניינה החריג השני לסעיף 353א לחוק החברות. גם אם הדברים אינם משוללי יסוד, השאלה האם היה מקום לבחון ראיות שלא צורפו לתשובת המבקשת לבקשת החיוב בערובה – שלא לדבר על הערכת משקלן של ראיות אלה – נושאת אופי דיוני-פרטני מובהק, ואין להידרש לה בגלגול שלישי.

3.

מן הטעמים האמורים, ועל רקע השיעור הנמוך יחסית של הערובה, בקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות.