רע"א 1417/07 שלמה נרקיס נ. מאי-י.ד.שירותים בע"מ

1.

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 2859/02 (כב' השופטים ה' גרסטל, סגנית-נשיא, י' שטופמן וא' ש' שילה), שלפיו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש' אלמגור) בת"א 26772/01, אשר דחה את תביעתו של המבקש לפרעון שיק על סך של 430,000 ₪, המהווה, לטענתו, בטוחה לפירעון הלוואה שהלווה למשיבים.

2.

המבקש הגיש תביעה בסדר דין מקוצר והשתית את תביעתו על עילה שטרית וחוזית. המבקש טען כי בחודש יוני 1998 הלווה ליורי דורי, המשיב 4 (להלן: יורי ), סך של 100,000 דולר במזומן. יתר המשיבים חתמו על ההלוואה כערבים. לטענתו, המשיבים התחייבו לפרוע את ההלוואה ביום 20.10.98. להבטחת ההלוואה משכה המשיבה 1 שיק לפקודת המשיבה 2 אשר חתמה חתימת היסב על החלק ובערבות אוול של יורי ושל המשיב 3. משהגיע מועד הפירעון וההלוואה לא נפרעה מילא המבקש את סכום השיק לפי שערו היציג של הדולר ביום פירעונו, על סך של 430,000 ₪. השיק הוצג לפירעון וחולל מחמת העדר כיסוי מספיק, מתן הוראת ביטול והגשתו לפירעון באיחור. לפיכך הגיש המבקש את התביעה. המשיבים הגישו בקשת רשות להתגונן בה כפרו בגובה ההלוואה הנטען. לטענתם, יורי קיבל מהמבקש הלוואה על סך של 300,000 ₪, אשר נפרעה בשלושה ת שלומי ם המסתכמים בסכום זה. בהסכמת הצדדים ניתנה למשיבים רשות להתגונן בשלוש טענות, גובה ההלוואה ותנאיה, פירעון ההלוואה וסכומי הפירעון.

3.

בית משפט השלום קבע כי גרסת המבקש לגבי גובה ההלוואה שנתן נסתרה בעדותו וכי גרסתו השניה, לפיה מדובר ביתרות חוב בגין הלוואות קודמות שניתנו ליורי

בצירוף חיובי ריבית, מהווה הרחבת חזית אסורה. השטר נבחן כחוזה הלוואה, שאין בו ציון של תנאי ההלוואה, ונקבע כי המבקש לא הוכיח מהו סכום ההלוואה שנתן, מה שיעור הריבית שגולם בה ומה חלקן של ההלוואות הקודמות שלא נפרעו. נקבע כי בהעדר ראיות כאמור, אין כל תמיכה לגרסת המבקש לפיה השטר הושלם בהתאם להרשאה, ולכן אין כל מקום לבדוק את טענת פירעון ההלוואה. לאור עיסוקו של המבקש במתן הלוואות בריבית העולה בשיעוריה על הריבית הנוהגת בבנקים, בית המשפט נטה להניח שהסכום שצוין על גבי השיק, 100,000 דולר, מהווה מסגרת הלוואתית הכוללת בחובה חובות קודמים, ריבית מגולמת וכיו"ב, וקבע כי משלא הוכיח המבקש את רכיבי ההלוואה וכיצד מילא את סכום השיק על סך 430,000 ₪, לא הוכח כי השלים את השטר בדיוק על פי ההרשאה שניתנה לו. לפיכך דחה בית המשפט את התביעה. על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי עיקרו של פסק הדין בהעדפת הגרסה שהציגו העדים מטעם המשיבים על הגרסאות שהציג המבקש, ואין הצדקה להתערב בכך. בית המשפט קבע גם כי אין בתצהיריהם של עדי המבקש כדי לתמוך בעמדתו בנוגע לקיום החוב או לסכומו. עוד קבע כי עצם הכיתוב על גבי השיק, אין בו כדי להפריך את ממצאי המהימנות שקבע בית המשפט קמא, בין היתר בהתחשב בכך שגרסת המערער כי נתן הלוואה בסכום של 100,000 דולר במזומן, נסתרה.

מכאן הבקשה שלפניי.

5.

המבקש חוזר בבקשתו על הטענה כי העניק ליורי הלוואה בסך של 100,000 דולר וכי משלא נפרעה ההלוואה, השלים את השיק בהתאם להרשאה שניתנה לו. המבקש טוען כי בית משפט השלום התעלם מהעילה השטרית והפך לחלוטין את נטלי ההוכחה המוטלים על המשיבים. לדעתו, פסק הדין של בית משפט השלום התבסס על העילה החוזית בלבד, וגרם לדחיית תביעתו בטעות, שכן השטר מהווה עילת תביעה בפני עצמה, ודרישת הוכחתה של העילה החוזית מאיינת את התועלת שבמתן שטר ביטחון. המבקש מוסיף כי ניתן נגד יורי פסק דין על מלוא סכום התביעה לאחר שלא ביקש רשות להתגונן מפני התביעה. המבקש טוען גם שהוכיח כי יורי הוא שחתם על השיק והוא שכתב את הסכום בסך 100,000 דולר על גב השיק, וגם כי מעדות עדי התביעה עולה כי יורי הודה בקיומו של החוב. לפיכך מבקש הוא לקבוע כי הוכיח תביעתו.

6.

עיינתי בבקשה, בפסקי הדין דלמטה וביתר נספחי הבקשה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית או כל סוגיה החורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה. לפיכך, אין מקום ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1983)).

7.

שנית, טענות המבקש בבקשה זו נדונו על ידי בית המשפט המחוזי אשר דחה אותן אחת לאחת בצורה מנומקת. כך, היא הטענה בנוגע לעילה השטרית: בית משפט השלום, אשר קבע כי המבקש לא הוכיח מהו סכום ההלוואה ותנאיה, לא התעלם מהעילה השטרית שגם בגינה תבע המבקש, אלא שקבע כי בנסיבות המסוימות של מערכת היחסים שבין הצדדים, חרג המבקש מההרשאה שניתנה לו בהשלמת השטר, שכן אין השטר אלא "צורה ומסגרת פורמאלית לחוזה ההלוואה". מסקנתו של בית המשפט משקפת את הדין הקיים, לפיה "בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה" (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי (לא פורסם (3.12.98)), וכי בהתאם להלכה זו רשאים היו המשיבים להעלות טענות הגנה כנגד פרעון השיק, אשר עומדים להם מכח היחסים החוזיים בין הצדדים, וכך עשו. כאמור, ניתנה למשיבים רשות להתגונן, בין היתר, בנוגע לשאלת סכום ההלוואה ותנאיה . בעניין זה העדיף בית משפט השלום את גרסת המשיבים על פני גרסתו (המשתנה) של המבקש, וקבע כי המבקש לא הוכיח מה סכום ההלוואה שנתן ומהם שיעורי הריבית והתנאים האחרים שנקבעו בה. העדפת גרסת המשיבים נעשתה בין השאר על רקע תשובותיו של המבקש בחקירתו הנגדית לפיה נשאר חוב מהלוואה קודמת שהעניק ליורי. המבקש אף לא זכר את סכום הריבית עליו סוכם להחזר ההלוואה. כאמור, מעבר לרישום על גבי השיק בנוגע לסכום ההלוואה, אשר לא נקבע במפורש מי רשם אותו, נקבע כי המבקש לא הוכיח כמה כסף הלווה ובאילו תנאים. מדובר בקביעות עובדתיות שאין מקום להתערב בהן. אציין כי גם אם היה נקבע במפורש כי יורי הוא שרשם את הסכום על גבי השיק, לא היה בכך כדי לעזור למבקש, כשגרסתו בדבר מתן 100,000 דולר במזומן כהלוואה, הופרכה בחקירתו הנגדית. אעיר רק כי בית המשפט המחוזי קבע כי רישום זה אינו אלא "כיתוב סתמי הניתן לפרשנות דו משמעית" ואין לי אלא להצטרף לקביעה זו. כן מצטרפת אני לקביעת בית המשפט המחוזי כי לא היה בעדויות עדי המבקש כדי לשנות את המסקנה אליה הגיע בית המשפט. לאור כל האמור לעיל, בדין נדחתה תביעתו של המבקש כנגד המשיבים ודין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.