רע"א 1419/09 חנוך וינדרבוים נ. ל.נ.ע בחר ועבודות מיוחדות בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ע' צ'רניאק) מיום 15.1.2009 בבר"ע 1032/09 שבמסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט מ' תמיר) מיום 11.12.2008 בבש"א 166324/08 (ת.א. 63059/04).

1.

בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו התנהלה תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקש. במסגרת הליכי התביעה, הורה בית משפט השלום (כבוד השופטת ד"ר ד' אבניאלי) למשיבה להפקיד ערובה בסך 15,000 ₪ לפקודת המבקש, במזומן או בערבות בנקאית, תוך 30 ימים. בין הצדדים התנהלו הליכים רבים לעניין אופן הפקדת הערובה, נוסח הערבות הבנקאית וכיוצא באלה. בסופו של יום, בחלוף למעלה משנה ולאחר שהמשיבה לא הפקידה את הערבות הבנקאית על פי הנוסח שבית המשפט הורה עליו, הורתה השופטת אבניאלי - לבקשת המבקש ולאחר שהתקבלה תגובת המשיבה - על דחיית התביעה על הסף (להלן: פסק הדין ). כן הורתה כי על המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

2.

המשיבה הגישה לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין. מאחר שבינתיים עברה השופטת אבניאלי לכהן בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, דן בבקשה זו כבוד השופט מ' תמיר. השופט תמיר ציין שכבר התנהל שלב ההוכחות בין הצדדים, ניתנו החלטות על ידי שני שופטים שונים בתיק, בסמוך למועד פסק הדין נעשה ניסיון להגיש כתב ערבות מתוקן ולמול זאת נראה כי בא כוח המשיבה לא פעל בשקידה הראויה ואף הודה שטעה בנוגע למקום המצאת כתב הערבות. עוד קבע השופט כי ניתן לרפא את מחדלי המשיבה בהוצאות, ולכן יש לבטל את פסק הדין, בכפוף לכך שהמשיבה תשלם למשיב 4,000 ₪ בגין שכר טרחת עורכי דין ללא קשר לתוצאות התובענה וכן נתן הוראות נוספות בנוגע להפקדת כתב הערבות.

3.

המבקש ביקש רשות לערער על החלטתו של כבוד השופט תמיר, אולם בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ע' צ'רניאק) דחה את הבקשה ללא תגובה בקובעו כי בית משפט של ערעור אינו נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע לניהול המשפט, אלא במקרים חריגים. עוד קבעה השופטת כי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור מצויה כל כולה בגדר שיקול דעתה של הערכאה הדיונית היושבת על המדוכה וכי לא נמצא בה כל פגם או דופי המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

4.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מנציחה טעות משפטית אשר עלולה להשליך גם על תיקים אחרים וכן כי החלטה זו פוגעת בעיקרון סופיות הדיון. טענתו המרכזית של המבקש היא כי שגה בית משפט השלום (כבוד השופט תמיר) כאשר הורה על ביטול פסק דין שניתן במעמד שני הצדדים על ידי אותה ערכאה. לטענת המבקש, הדרכים הדיוניות לביטול פסק דין הן: הגשת ערעור לערכאה המוסמכת; בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד לאותה ערכאה שנתנה את פסק הדין ובקשה לביטול פסק דין שהושג בדרך של תרמית בדרך של תובענה נפרדת.

5.

המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מגלה הצדקה לדון בה ב"גלגול שלישי". עוד טוענת המשיבה כי המבקש פעל לכל אורך הדרך באופן מניפולטיבי על מנת להביא למחיקת כתב התביעה, תוך הגשת לא פחות משלוש בקשות למחיקה על הסף והעלאת טענות שקריות. המשיבה טוענת כי הבקשה לסילוק על הסף שהתקבלה על ידי השופטת אבניאלי הוגשה כשהתיק היה כבר בשלבי סיום, לאחר שמיעת הראיות, וכאשר בא כוח המבקש ידע היטב כי כתב הערבות המתוקן מצוי בידי בא כוח המשיבה, אולם במקום לפעול באופן קולגיאלי, בחר לפנות לבית המשפט על מנת להתחמק מבירור התביעה. המשיבה טוענת כי לא הייתה כל הצדקה לדחיית התביעה על הסף, אלא שמשום שהתחלפו השופטים שדנו בתיק, ייתכן שחל בלבול.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור. כמו כן החלטתי לקבל את הערעור. צודק המבקש בטענתו כי ערכאה שנתנה פסק דין אינה יושבת כערכאת ערעור על אותו פסק דין. הדרך הקבועה לביטול פסק דין בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נוגעת אך ורק ל"החלטה על פי צד אחד" או "באין כתבי טענות מצד שני" (תקנה 201). בענייננו, החלטתה של כבוד השופטת אבניאלי בעניין דחיית התביעה על הסף ניתנה לאחר שניתנה למשיבה אפשרות להגיב לבקשה. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי ההחלטה ניתנה על פי צד אחד או באין כתבי טענות מצד שני, ולכן לא היה בית משפט השלום מוסמך לבטל את פסק הדין. מבלי להיכנס לשאלת צדקת פסק הדין, קרי, השאלה האם אי הפקדת הערובה כנדרש מצדיקה את דחיית פסק הדין, הדרך הנכונה לתקיפת החלטתה של כבוד השופטת אבניאלי הייתה הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי, כפי שאכן עשתה המשיבה במקביל להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

7.

הערעור מתקבל. המשיבה תישא בשכר טרחת עורכי דין לטובת המבקש בסך של 10,000 ₪.