רע"א 1425/03 מחמוד חמודה נ. עיריית ירושלים

המשיבה הגישה לבית-משפט השלום בירושלים תובענה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש, בגין חוב ארנונה בסך כ-40,000 שהצטבר לחובתו. מאחר שלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, קיבל בית-משפט השלום בתאריך 2.1.1997 את התביעה וחייב את המבקש בתשלום סכום התביעה למשיבה (להלן: פסק-הדין). בעקבות מתן פסק-הדין נפתחו הליכי הוצאה לפועל, בגדרם עוקל רכוש השייך למבקש. במהלך שנת 2000 התקיימו מגעים רצופים בין הצדדים, בגדרם ניסו, ללא הצלחה, ליישם הסדר לפרעון החוב, שתפח בינתיים לסכום של למעלה מ-100,000 ש"ח.

בתאריך 18.3.2001 פנה המבקש לבית-משפט השלום בבקשה לביטול פסק-הדין, בטענה כי כתב התביעה, ההזמנה להגיש בקשת רשות להתגונן ואף פסק-הדין עצמו לא הומצאו מעולם לידיו, בין אם בהמצאה שכדין ובין אם בכלל. בית-משפט השלום (השופט אריה רומנוב) נענה לבקשה וביטל את פסק-הדין לאחר שקבע, כי אין כל ראייה ולפיה המסמכים אכן הומצאו למבקש כדין או הגיעו לידיו בדרך אחרת. ואילו בידיעתו, שהוכחה, על קיום פסק-הדין וייתכן שאף על תוכנו, אין די כדי להקנות לפסק-הדין תוקף לגביו.

על החלטה זו ביקשה המשיבה רשות לערער בפני בית-המשפט המחוזי, בקשתה נענתה ונדונה כאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. בית-המשפט המחוזי (השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור) קיבל את הערעור וקבע בין היתר, כי נוכח ידיעתו של המבקש על פסק-הדין, כפי שהתבטאה בהתנהגותו לאורך ארבע השנים שמיום מתן פסק-הדין ועד ליום הגשת הבקשה לביטולו, מנוע המבקש מלהעלות טענה בעניין כשרות ההמצאה. פסק-הדין הושב איפוא על כנו.

מכאן הבקשה שבפני, בגדרה חוזר המבקש על הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות.

הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את הבקשה. שכן, היא אינה מגלה שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינו המסוים של המבקש ומצדיקה דיון בגלגול שלישי. אף לגוף העניין, ברי כי התנהגות המשיב לאורך השנים, שבאה לידי ביטוי בין היתר במגעיו הרבים עם המשיבה לגיבוש הסדר לסילוק החוב – מגעים שהחלו רק לאחר שננקטו כלפיו צעדים להוצאתו לפועל של פסק-הדין – מקימה השתק, שמכוחו מנוע המבקש מלטעון עתה כי פסק-הדין אינו תקף אך משום שכתבי בית-הדין הרלוואנטיים לא הומצאו לידיו.

הבקשה נדחית איפוא.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 2,000 ש"ח.