רע"א 1432/08 צבי הירש כהן נ. בנימין בלולו

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו מיום 15.1.2008, בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על החלטות ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב – יפו מיום 13.7.2006 ו – 6.8.2006, בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-27970-05-5 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ).

ואלו בתמצית העובדות הצריכות לעניין: המבקש 1 הינו החייב בתיק ההוצאה לפועל ומי אשר משמש כקבלן, בעל מניות ומנהלה היחיד של חברת הירש צבי כהן בע"מ (להלן: החברה ).

המבקשת 2 הינה אשתו. תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 22.3.2005 לשם ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו מיום 26.10.2004 (א 2116/01). עניינו של פסק הדין בתביעת המשיבים כנגד החברה והמבקש 1 לביטול הסכם למכר דירה בבית שמש (להלן: הדירה ) שנכרת ביום 2.4.1998 בין החברה למשיבים, החזר השקעותיהם בדירה ופיצוי בגין נזקיהם. זאת באשר אחר קבלת החזקה בדירה, התברר למשיבים כי הדירה נבנתה בהעדר היתר כדין וכי אף מוטל עליה שעבוד לטובת בנק הפועלים, אשר מסרב להסירו.

במסגרת פסק הדין חויבו המשיבים להשיב לחברה את הבעלות והחזקה בדירה, בעוד שהמבקש 1 והחברה חויבו לשלם למשיבים סכום אשר עמד על 336,637 ש"ח. זאת בניכוי דמי שימוש ראויים בסך 250 דולרים לחודש בגין מגורי המשיבים בדירה בתקופה שתחילה ביום 1.8.1998 וסיומה במועד בו יחזירו המבקשים את החזקה בדירה לחברה.

לשם ביצוע פסק הדין, הוטל עיקול על זכויות המבקש 1 בדירת מגוריהם של המבקשים (להלן: דירת המגורים ) וביום 27.11.2005 מונה בא כוח המשיבים ככונס נכסים על זכויות המבקש 1 בדירת המגורים ובמחסן נוסף שבבעלות המבקש 1.

אחר דברים אלו, ניתן צו לפינוי דירת המגורים, כאשר המבקשת 2 צורפה לתיק ההוצאה לפועל לשם המצאת הודעת פינוי לידיה, בהיותה מי אשר מתגוררת אף היא בדירת המגורים.

משכך, פנו כל אחד מהמבקשים בבקשות נפרדות ללשכת ההוצאה לפועל, בגדרן התבקשה ראש ההוצאה לפועל להורות על ביטול מינוי כונס הנכסים, ביטול צו הפינוי ומחיקת המבקשת 2 מתיק ההוצאה לפועל.

בהחלטותיה מיום 13.7.2006 ו – 6.8.2006 דחתה ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת מ' קלמפר – נבון ) את בקשות המבקשים והורתה על המשך הליכי ההוצאה לפועל בתיק.

על החלטות אלו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (ברע 2281/06).

להשלמת התמונה יצוין, כי אחר מתן החלטות ראש ההוצאה לפועל נשוא בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשים לבית המשפט המחוזי, ניתנו על ידי ראש ההוצאה לפועל שתי החלטות נוספות, אשר היה בהן כדי להשליך על הליכי הכינוס והפינוי בעניינם. הראשונה, החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 9.8.2006, בגדרה הורתה ראש ההוצאה לפועל על העברת בקשת המבקשת 2 לתגובת כונס הנכסים. השנייה, החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 20.8.2006, ממנה עולה כי בתגובתו התחייב כונס הנכסים להפקיד את מלוא הכספים שיתקבלו בגין מכירת דירת המגורים בידי המוציא לפועל, כאשר מחציתם תימסר למבקשת 2 בהתאם לחלקה בדירת המגורים. בגדר החלטה זו, אף נדחתה טענת המבקשת להעדר הכדאיות הכלכלית במכירת הדירה בהעדר צירוף חוות דעת שמאי לתמיכתה. עם זאת, נקבע כי ככל שהמבקשת תמציא חוות דעת שמאי כאמור בעתיד, תבחן טענתה של המבקשת 2 בעניין זה בשנית.

ביום 10.1.2008, אחר שניתנה רשות ערעור, דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן ) את ערעור המבקשים לגופו, תוך שהוא מאמץ את קביעותיה של ראש ההוצאה לפועל מטעמיה. ראשית, נקבע כי טענות המבקשים לעניין תחולת ההגנות הקבועות בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ) וסעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב, 1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ), מקומן להתברר במועד מאוחר יותר, במסגרת ההליכים שיתקיימו בפני ראש ההוצאה לפועל בקשר עם מכירת דירת המגורים. שנית, נקבע כי בנסיבות העניין, אחר שכונס הנכסים על דירת המגורים מונה עוד ביום 27.11.2005 והודעה על מינויו נמסרה למבקשת 2 במסירה אישית עוד ביום 2.1.2006, אין מקום לביטול המינוי. בייחוד כך, משלא קיימת כל עילה בדין לביטולו. שלישית, נקבע כי לא נפל פגם בצירוף המבקשת 2 לתיק ההוצאה לפועל לשם המצאת הודעת פינוי למבקשת 2, הכל בהתאם להוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל. בייחוד כך הדבר משהעמידה ראש ההוצאה לפועל את המבקשת 2 על זכותה לפנות לערכאות המתאימות לשם בירור טענותיה בדבר זכויותיה בדירת המגורים ואף אפשרה למבקשת 2, בהחלטה מאוחרת להחלטות נשוא הערעור, להמציא חוות דעת לתמיכה בטענותיה לעניין העדר הכדאיות הכלכלית במכירת הדירה.

לבסוף, נדחו טענות המבקש 1 לפיו החיובים על פי פסק הדין הינם חיובים שלובים. זאת באשר טענותיו אלו של המבקש 1 נדחו על ידי ראש ההוצאה לפועל עוד בהחלטתה מיום 1.5.2005.

מכאן הבקשה בפניי, בגדרה טוענים המבקשים כי בקשתם מעלה שאלות בעלות חשיבות משפטית החורגת מעניינם הפרטני, בדמות סוגיית הפגיעה בזכות הקניין של בן זוגו של החייב. לגופו של עניין, שבים המבקשים על טענותיהם בערעור. ראשית, נטען כי למבקשים עומדות ההגנות הקבועות בסעיפים 38 לחוק ההוצאה לפועל ובסעיפים 33 לחוק הגנת הדייר. שנית, נטען כי אין מקום לצירופה של המבקשת 2 לתיק ההוצאה לפועל ולפינויה מהדירה בנסיבות העניין, בהן המבקשת 2 הינה בעלת מחצית מהזכויות בדירה. שלישית, נטען כי הוכח על ידי המבקשת 2, באמצעות המצאת רשימת העיקולים הרבים הרובצים על הדירה, כי מכירת הדירה נעדרת כדאיות כלכלית. לבסוף, נטען כי נפל פגם בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, לפיה נדחו טענות המבקש כי פסק הדין קובע חיובים שלובים.

המשיבים, מצידם, מתנגדים למתן רשות ערעור. ראשית, נטען כי חובות המבקש 1 חלים אף על המבקשת 2 וזאת מכוח הלכת השיתוף. שנית, נטען כי אין כל מניעה לפינוי המבקשים מדירת המגורים ומכירתה, הכל בהתאם להוראות סעיפים 36, 38 ו – 57 לחוק ההוצאה לפועל. שלישית, נטען כי בדין נדחתה טענת המבקשים, לפיה החיובים בפסק הדין הינם שלובים. זאת מאחר והחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 1.5.2005, בגדרה נדחתה טענה זו, הפכה כבר חלוטה. עוד טוענים המבקשים כי אין לאפשר למבקשים לחסות בצילן של ההגנות הקבועות בסעיפים 38 לחוק ההוצאה לפועל ו – 33 לחוק הגנת הדייר, מקום שהמבקשים בעצמם אינם פועלים בהתאם להחלטות ראש ההוצאה לפועל ואינם עומדים בתשלומים אשר נקבעו על ידה.לבסוף, נטען כי בדין נדחו טענות המבקשים לעניין אי הכדאיות הכלכלית במכירת דירת המגורים, מקום שלא המציאו המבקשים כל חוות דעת שמאי ואף סירבו לאפשר עריכת שמאות לדירה וזאת בניגוד להוראות ראש ההוצאה לפועל.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, הכלל הנוהג הינו כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. חרף טענות המבקשים, אין בקשת רשות הערעור מגלה כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש, יוער כי דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין, באשר איני מוצא כי נפל פגם בהחלטות הערכאות קמא, המצדיק התערבות ערכאת הערעור בהן.

טענת המבקשים, לפיה קבע פסק הדין חיובים שלובים, הועלתה על ידי המבקשים בעבר ונדחתה בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 1.5.2005. בגדרה של החלטה זו אף נקבע כי בטרם יחזירו המשיבים למבקש 1 את דירתם כשהיא פנויה, על המבקש להפקיד את סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל. משהפכה החלטה זו חלוטה, בדין נדחו טענות המבקשים לעניין זה על ידי בית המשפט המחוזי.

אף טענות המבקשים לעניין מינוי כונס הנכסים אין להן על מה לסמוך. מינוי כונס הנכסים על דירת המגורים נעשה כדין, הכל בהתאם להוראות סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל. בנסיבות העניין, נוכח חלוף הזמן בין המועד בו הודע למבקשת 2 במסירה אישית על מינוי כונס הנכסים למועד הגשת הבקשה לביטול המינוי ומשלא עלה בידי המבקשים להצביע על כל עילה בדין לסיום תפקידו, איני מוצא כי נפל פגם בהחלטה להותיר את מינויו על כנו.

אף טענות המבקשים ככל שעניינן בהליכי פינוי דירת המגורים דינן לדחייה. צו הפינוי ניתן כדין, בהתאם להוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל. כפי שקבעה ראש ההוצאה לפועל בהחלטתה מיום 6.8.2006, צורפה המבקשת לתיק ההוצאה לפועל אך לשם המצאת הודעת הפינוי לידיה, כמי אשר מתגוררת אף היא בנכס, ועם ביצוע הפינוי תמחק המבקשת 2 מתיק ההוצאה לפועל.

לא זאת, אף זאת, בהתאם להתחייבות כונס הנכסים כאמור לעיל, עם מכירת הדירה יועברו מחצית מהכספים שיתקבלו תמורתה לידי המבקשת, בהתאם לחלקה בדירת המגורים. באופן זה, תוכל המבקשת לעשות שימוש בכספים האמורים לשם הסדרת סידור חלוף בהתאם להוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל (וראה: דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והליכות , מהדורה שישית, בעמ' 518(ב)). מכל מקום יוכלו המבקשים להעלות את טענותיהם לעניין ההגנות הקבועות בסעיפים 38 לחוק ההוצאה לפועל וסעיפים 33 לחוק הגנת הדייר בפני ראש ההוצאה לפועל במסגרת ההליכים שיתקיימו בקשר עם מכירת דירת המגורים בעתיד לבוא.

ככל שהיו למבקשת 2 טענות לעניין העדר כדאיות כלכלית במכירת דירת המגורים, לא די היה בהמצאת מסמכים המלמדים על קיומם של עיקולים המוטלים על דירת המגורים, והיה על המבקשת לתמוך טענות אלו בחוות דעת שמאי (וראה: דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והליכות , מהדורה שישית, בעמ' 517-518). מכל מקום, הרי שבהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 20.8.2006, פתוחה הדרך בפני המבקשת 2 להעלות טענותיה אלו בפני ראש ההוצאה לפועל בשנית, ככל שתוגש חוות דעת שמאי כאמור בעתיד לבוא.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסך 10,000 ש"ח.