רע"א 1437/06 בדר אלדין אגבאריה נ. יוסף ברינט,עו"ד

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.1.06 (השופטת ח' הורוביץ) בע"א 2028/05, בגדרו נדחה, בשל אי הפקדת עירבון, ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 26.9.05 (השופט מ' רניאל) בת"א 5003/04.

ב.(1) המבקש, עורך דין, הגיש תביעה כנגד המשיב לבית משפט השלום בחיפה (ת"א 5003/04). בכתב התביעה עתר לפיצויים בגין נזקים, שגרם לו המשיב כנטען.

(2) ביום 8.3.05 החליט בית משפט השלום, כי ראיות הצדדים יוגשו בתיק מוצגים, שיכלול תצהירי עדות ראשית מטעמם וכן כל ראיה נוספת שברצונם להגיש. בית המשפט קצב את המועד להגשת המוצגים לשלושים יום. משלא עמד המבקש בלוח הזמנים, ניתנה לו ביום 3.7.05 ארכה בת עשרים ואחד ימים להגשת ראיותיו. ביום 1.8.05 עתר המבקש להארכת מועד נוספת להגשת ראיותיו, אולם בקשתו נדחתה ביום 21.8.05. ביום 26.9.05 ניתן פסק דין בבית משפט השלום, בו נקבע בנסיבות, כי מכיוון שאין המבקש רשאי להוכיח את תביעתו, דינה להידחות.

(3) ביום 17.11.05 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 2028/05). בפסק דינו מיום 5.1.06 קבע בית המשפט, כי כיוון שהמערער לא הפקיד עירבון כנדרש ולאחר שניתנו לו מספר הארכות להפקדתו, הנה מכוח תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, דין הערעור להידחות.

(4) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.(1) בבקשה נטען, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נוגד את האמור בתקנה 431 הנזכרת. נטען, כי טרם מתן פסק דין המורה על דחיית ערעור עקב אי הפקדת עירבון, קמה חובה לרשום את הערעור לדחייה לפני בית המשפט ואף להמציא על כך הודעה לכל בעלי הדין. בהקשר זה נטען, כי הבקשה מעלה סוגיה חשובה, המתייחסת לעניין סמכותו של בית המשפט כערכאת ערעור להורות על דחייתו של ערעור מבלי שזה יירשם לדחיה תוך הודעה לבעלי הדין.

לגופם של דברים נטען, כי מחדל המבקש בדבר אי הפקדת העירבון במועד נעשה בתום לב ומסיבות שלא היו למבקש שליטה עליהן. לטענת המבקש, עקב העומס הכבד שבו היה שרוי, נבצר ממנו לפנות לסניף הבנק כדי לקבל לידיו את כתב הערבות.

(2) התבקשה תגובת המשיב. בתגובה נטען, כי כיוון שעסקינן בהחלטה הניתנת במעמד צד אחד, דרך המלך להשיג על החלטה זו היא בהגשת בקשת ביטול לבית המשפט, בו ניתן פסק הדין, קרי לבית המשפט המחוזי. כן נטען, כי הבקשה הנוכחית אינה עומדת בכללים בדבר מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

לטענת המשיב, אין מחלוקת שעל פי תקנה 431 יש לתת התראה לבעלי הדין בטרם דחיית התביעה בשל אי הפקדת עירבון. עם זאת, כך לדברי המשיב, חובה זו התקיימה במקרה דנן, שכן ביום 8.12.05 (בחלוף 21 ימים ממועד הגשת הערעור) נתן בית המשפט המחוזי החלטה, בה נקבע, שעל המבקש "...ליתן טעם תוך 20 יום מדוע לא יידחה הערעור. במידה ולא תוגש הודעה כאמור ולא יוכח כי העירבון הופקד, יידחה הערעור...". לשיטת המשיב, די בהחלטה זו לעמוד במצוות תקנה 431. עוד טוען המשיב, כי המבקש לא פעל בהתאם להחלטת בית המשפט: הוא לא הפקיד עירבון (חרף ארכה בת עשרה ימים שניתנה לו), ואף לא נתן טעם של ממש מדוע אין לדחות את הערעור; לא ניתן הסבר סביר למחדליו של המבקש, וטענת המבקש בדבר העומס הכבד בו היה נתון, הועלתה לראשונה בבקשה הנוכחית. משכך, ומשמטרתה של תקנה 431 היא גריעת הליכים שנזנחו, בדין נדחה ערעורו של המבקש.

ד.(1) לאחר העיון בבקשה ובתגובה, אין בידי להיעתר למבוקש. התנהלותו של המבקש תמוהה לאורך הדרך, ותרמה לסיבוך ההליכים ולהארכתם (תחילה באי הגשת הראיות במועד ולימים באי טיפול ראוי ("עקב העומס הכבד") בערבות הבנקאית בערעור; כמה זמן שיפוטי, וזמנו של הצד האחר, הושחת על כך. הטעם שבגללו נתבקשה התשובה היה השאלה האם קוימה הוראתה של תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 שזה לשונה: "לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה יירשם הערעור לדחיה לפני בית המשפט או הרשם ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". תקנה זו יש להקפיד עליה, שהרי תכליתה "ליתן לבעלי הדין שעת כושר להשמיע טענותיהם, כי הערעור אינו נדחה באופן אוטומטי" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מה' 7 בעריכת ש' לוין, ס' 645 בעמ' 828; ראו גם בן-נון, הערעור האזרחי מה' 2 370-368); וכנטען, לא מולאה מצוותה. ואולם, מתגובת המשיב למדתי כי הטענה אינה במקומה. ביום 8.12.05, לאחר שהערובה לפי החלטה מיום 17.11.05 לא הופקדה, אכן הורתה הרשמת השופטת הורוביץ למבקש "ליתן טעם תוך 20 יום מדוע לא יידחה הערעור. במידה ולא תוגש הודעה כאמור ולא יוכח כי הערבון הופקד, יידחה הערעור בהתאם לתקנה 431 ...". בבקשה שהוגשה על-ידי המבקש להארכת מועד ביום 13.12.05 לא נזכרה החלטה זו וגם לא ניתנה ההנמקה של העומס הכבד, שהעלה בבקשה הנוכחית, והוא טעם שממילא קשה להלמו בנסיבות. מכל מקום, לטעמי די היה בהתראה לפי סעיף 431 מיום 8.12.05, ולא היה צורך, משהוגשה ביום 4.1.06 "בקשה חוזרת לדחיית הערעור בהעדר ערובה", בהודעה נוספת. המבקש כבר הותרה, ולא היה מקום לטעמי להוסיף סרבול ולהרבות הליכים, בטרם פסק הדין מיום 5.1.06 (אני יוצא מן ההנחה כי גם הוא ניתן על-ידי השופטת כרשמת, כפי שציינה בהחלטתה מיום 8.12.05; ראו רע"א 1067/04 רולן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט גרוניס)). זאת, מעבר לשאלה אם היה על המבקש לנקוט בדרך של בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד (רע"א 10165/04 Bio Veris Corporation

נ' גרימברג (טרם פורסם) (השופט גרוניס)).

(2) נוכח כל אלה, ובמחלוקת המתוחמת בין הצדדים ושאינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית שמעבר לכך, אין מקום להיעתר לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 4,000 ₪.