רע"א 1454/97 גלובוס יורם נ. מלרס בע"מ

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק המרצה 7723/96 (ת.א. 828/95) מיום 29.1.97 שניתנה על ידי השופט ד"ר א"צ בן זמרה.

2.בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש לדחות את התביעה על הסף או להעמיד את הליכי הדיון בתובענה בטענה שההסכם נשוא הדיון כולל תניית שיפוט ייחודית בה נקבע במפורש כי מקום השיפוט הייחודי יהא לבתי המשפט בלוס אנג'לס, קליפורניה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3.המבקש נתבע על ידי המשיבה מכוח מסמך עליו הוא חתום באופן אישי , ולפיו מתחייבת חברת נוטן לספק 28 סרטים (להלן: ההתחייבות), אשר סופקו למשיבה באופן חלקי בלבד. תניית השיפוט איננה כלולה בהתחייבות. היא כלולה בנספח לחוזה קודם שנערך בין חברת נוטן לבין המשיבה (להלן: הנספח לחוזה).

4.בית משפט קמא השתית החלטתו על שלושה טעמים: הטעם הראשון הוא כי היה על המבקש לטעון טענות אלה במסגרת קדם המשפט ולא לאחר קדם המשפט, חמישה ימים לפני המועד שנקבע להוכחות. שכן, הנספח היה בידיעת המבקש משעה שנחתם על ידו ובכל מקרה במועד קדם המשפט (באשר הטענה נטענה על ידו בתיק אחר שהיה לפני בית במשפט). לאור הוראות תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ובהעדר טעם מיוחד להגשת הבקשה באיחור, קבע בית המשפט כי די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. הטעם השני הוא, כי טענת תניית שיפוט זר יש להעלות בהזדמנות הראשונה - במסגרת כתב ההגנה או במסגרת הטענות המקדמיות - גם ללא מצוות תקנה 149(ב). במסגרת הטענות המקדמיות טען המבקש רק טענת "פורום לא נאות". משמיצה טענותיו ומשאלה נדחו, הסכים המבקש מכללא להתדיין בישראל והוא מנוע מלעורר טענה נוספת בעניין סמכות השיפוט. הטעם השלישי, ולגופו של עניין, הוא כי תניית השיפוט הזר אינה חלה על ההתחייבות. המשיב אמנם חתם על החוזה שצורף לו נספח הכולל את תניית השיפוט אלא שחתימתו עליו נעשתה בשם חברת נוטן ולא בשמו הוא וחתימתו אינה הופכת אותו צד לחוזה ולנספח. אילו רצו הצדדים להחיל על ההתחייבות הנפרדת את התנאים שבנספח, היו מציינים זאת במפורש.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא ולו רק מן הטעם שהמבקש טען את טענתו בשיהוי רב. אינני יכולה לקבל את טענת המבקש כאילו הגיש את הבקשה מיד בהזדמנות הראשונה, שהיא כאשר המשיבה צרפה את הנספח לתצהיר העדות הראשית מטעמה, שכן עד אז לא הסכימה המשיבה כי הנספח רלבנטי לתובענה זו. העובדה שהרלבנטיות של המסמך הייתה שנויה במחלוקת בין בעלי הדין אינה מעלה ואינה מורידה. היה על המבקש לטעון טענה זו משעה שידע הוא על קיומו של הנספח, עליו ידע לכל המאוחר כשהתייחס אליו בהליך קודם.

בנסיבות אלה אינני מוצאת צורך לדון בטענות האחרות של הצדדים.

6.הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך 10,000 ש"ח.