רע"א 1456/06 קיבוץ עין חרוד מאוחד נ. אבראהים זועבי

1.בין המבקש, משק קיבוצי, לבין המשיב, קבלן העוסק בעבודות שונות בתחום החקלאות ובהן עקירת עצים, נערך הסכם בכתב, לפיו המשיב יעקור וייקח עצים מאדמות המבקש תמורת סך של 65,000 ש"ח שישלם למבקש. המשיב הגיש תביעה כנגד המבקש בבית משפט השלום נצרת בגין הפרת חוזה, מאחר ולטענתו, המבקש לא נתן לו לעקור חלק מהעצים (13 שורות של עצים ו-20 עצי אשכוליות), וכן עקר על דעת עצמו עצי ברוש והשאירם בפרדס שבוע, דבר, שלדברי המשיב, גרם לו נזקים. הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בית המשפט, בהכריעו על סמך סיכומים בכתב כפי שהוסכם על-ידי הצדדים, קיבל את התביעה רק בחלק הנוגע לעצי האשכוליות, וחייב את המבקש לשלם למבקש סך של 4,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. ביחס לעצי הברוש, קיבל בית המשפט את גרסת המבקש, וביחס ל-13 שורות העצים, דחה בית המשפט את התביעה בשל היעדר הוכחה מספקת לכמות העץ או למחירו.

2.המשיב ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט ציין כי נקודת המוצא הינה כי מדובר בפסק דין שניתן בדרך של פשרה, ועל כן היקף התערבותה של ערכאת הערעור מצומצם ביותר. לפיכך הוא קבע שאין להתערב במסקנת בית משפט השלום בעניין עצי הברוש. עם זאת, לעניין 13 שורות העצים, למד בית המשפט מניסוח פסק דינו של בית משפט השלום כי בית המשפט העדיף את עמדת המשיב, אך דחה את התביעה בחלק זה בשל אי-הוכחת המרכיבים הדרושים להערכת שיעורו. בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום נתפס לטעות גלויה על פניה, וכי היו בפניו כל הנתונים הרלבנטיים לחישוב הנזק. בית המשפט הוסיף כי מאחר ומדובר בטעות גלויה על פניה, בעלת "אופי טכני", ולא בהפעלת שיקול דעת או באופן יישום רוחה של פשרה, מתבקשת התערבותה של ערכאת הערעור. לפיכך, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור בחלקו, וקבע כי לסכום שקבע בית משפט השלום יתווסף סך של 16,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן חייב את המבקש בהוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.המבקש טוען, כי בית המשפט המחוזי לא היה צריך להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום, מאחר ומדובר בפסק דין שניתן בדרך של פשרה, בו התערבות ערכאת הערעור מצומצמת ביותר, ותהא רק במקרים של חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות. לטענת המבקש, מקרה זה אינו נכנס לגדר מקרים חריגים אלו. לגופו של עניין תוקף המבקש את מסקנת בית המשפט המחוזי. לדבריו, לא ברור מדוע הסיק בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום העדיף את גרסת המשיב. לטענת המבקש, המשיב לא הציג כלל גרסה חלופית לגרסת המבקש. עוד מוסיף המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי באומרו כי גם המשיב פירש באופן זה את פסק דינו של בית משפט השלום. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי קבע את מחיר העצים באופן שגוי, מבלי שהובאו ראיות לכך. לבסוף, המבקש טוען כנגד ההוצאות בהן חויב, מאחר ורוב הערעור שהגיש המשיב נדחה.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הבקשה אינה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי , מאחר ואין היא מעוררת כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מהעניין של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקש מסכים עם ההלכה אותה תאר בית המשפט המחוזי, כי התערבות בפסק דין שניתן בדרך של פשרה מצומצמת למקרים של חוסר סבירות גלויה על פניה. כל טענותיו של המבקש נוגעות לאופן בו החיל בית המשפט המחוזי דין זה במקרה שלפניו. טענותיו האחרות נוגעות לאופן בו פירש בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית משפט השלום. על כן, טענותיו כולן נשארות בגדר דלת אמותיו של הסכסוך הספציפי בין הצדדים, ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור כשמדובר בערעור שני במספר. נדגיש, כי אף אם שגה בית המשפט המחוזי בהכרעתו, ואיני קובעת שכך הוא, אין הדבר מצדיק מתן רשות לערער (רע"א 5568/92 שכון עובדים בע"מ נ' ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ , תק-על 92(4) 107 (1992)). לבסוף, אף החיוב בהוצאות משפט אינו מן הדברים המצדיקים מתן רשות ערעור (ר"ע 618/85 הול נ' שצמן, פ"ד לט(4) 445, 448 (1985)).

הבקשה נדחית, איפוא. משלא נתבקשה תשובה - אין צו להוצאות.