רע"א 1457/03 גור יהודה נ. בנק המזרחי המאוחד ואח'

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט ב' אזולאי) לפיה חוייב המבקש לתקן את כתב התביעה שהגיש.

המבקש הגיש תובענה כנגד המשיבים בה ביקש לחייבם בתשלומים שונים ובפיצויים בגין חשבונו שנוהל אצל המשיב 1 בסכומים שונים. טענותיו קשורות בירידת ערך מניותיו בבנק, בעקבות מעשים ומחדלים כביכול של המשיבים. בית המשפט קמא מצא כי התביעה אינה יכולה לעמוד כמות שהיא. משום כך הורה למבקש להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, שאם לא ייעשה כן, תידחה תובענתו. זאת, כיוון שהיא מתייחסת לעניינים שהוכרעו זה מכבר בפסק דין שנתן בית משפט השלום בעניינם של הצדדים, וכיוון שבחלקה היא מתייחסת לחשבון בנק שלא נוהל על ידי המבקש ולכן אין בעניינו יריבות בין הצדדים. לבסוף מצא בית המשפט גם שהתביעה היא קנטרנית, טרדנית ולוקה בניסוחה. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

2.המבקש מבסס את טענותיו על מעשי העוולה כביכול שביצעו כלפיו המשיבים. לגופו של עניין, הוא טוען כי פסק דינו של בית משפט השלום, שניתן בשל דחיית בקשת הרשות להתגונן שהגיש, אינו יוצר השתק פלוגתא. באשר לטענת העדר היריבות, טוען הוא כי גם החשבונות של אימו למעשה נוהלו על ידו.

המשיבים בתשובתם תומכים בהחלטת בית המשפט קמא. הם טוענים, ובצדק, כי המבקש טועה כשאינו מבחין בין מעשה בית דין להשתק פלוגתא. אף שאכן פסק דין שניתן בשל דחיית בקשת רשות להתגונן אינו יוצר השתק פלוגתא, הרי שבענייננו, הכלל הרלוונטי הוא הכלל בדבר מעשה בית דין. פסק דין שניתן בשל דחיית בקשת רשות להתגונן, אכן יוצר, כמובן, מעשה בית דין.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה שהוגשו עליה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. צדק בית המשפט קמא בקובעו כי המבקש מנסה להשיג בתביעתו על פסק דין שניתן כבר על ידי בית משפט השלום. אשר על כן, הכלל בדבר מעשה בית דין ניצב בדרכו. השתלשלות ההליכים בפרשה מלמדת כי עניינו של המבקש כבר נידון והוכרע. לאחר שניתן כנגדו פסק הדין בבית משפט השלום הגיש המבקש ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה, ועל החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה שגם היא נדחתה. על החלטה זו הגיש המבקש בקשה לדיון נוסף, שנדחתה על ידי רשמת בית המשפט מפאת שהוגשה באיחור. גם על החלטה זו הוא הגיש ערעור, שנדחה על ידי בית משפט זה. כפי שמצא בית המשפט קמא, בתביעה שהוגשה עתה אליו חוזר המבקש על הטענות אותן העלה בערעוריו השונים, שכולן נדחו.

4.לעניין הכרעת בית המשפט קמא בדבר העדר יריבות, לא הצליח המבקש להצביע על עילה שתצדיק התערבות בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא בדבר זהותם של בעלי חשבונות הבנק השונים, ממצאים שעמדו ביסוד הכרעתו.

זאת ועוד, קריאת בקשת רשות הערעור שהוגשה, מלמדת כי תביעת המבקש, בצורתה הנוכחית, מנוסחת באופן לא ראוי ושהיא אכן קנטרנית ביסודה. אין לי אלא להצר על שהמבקש לא נענה להמלצת בית המשפט קמא לפנות לקבלת סיוע וייצוג משפטי.

בכל מקרה, על פי החלטת בית המשפט קמא, פתוחה הדרך בפני המבקש לתקן את כתב התביעה שהגיש, ולכן אין לומר כי שערי בית המשפט נסגרו בפניו.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.