רע"א 1470/99 מרסל סויסה נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

1.במסגרת דיון בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967, כנגד מימוש משכון לטובת המשיב, עתרו המבקשים להורות על עיכוב ביצוע של מימוש החיוב. ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשתם זו. בקשה לרשות לערער שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא. מכאן הבקשה לרשות לערער שלפני.

2.לאחר שנפתחו הליכי ההוצאה לפועל כנגדם ומונה לשם כך כונס נכסים מטעם המשיב, הגיעו בעלי הדין להסכמה כוללת באשר לתשלום החוב. בהתאם להסכמה זו שילמו המבקשים סכום של כ - 200,000 ש"ח על חשבון מרכיבי החוב וכן התחייבו לחזור ולשלם לידי המשיב באופן סדיר תשלומים נוספים על חשבון חוב ההלוואה. משלא עמדו המבקשים בתשלומים החודשיים נמשכו הליכי ההוצאה לפועל.

עיקר טענתם של המבקשים היא כי משהגיעו בעלי הדין להסכמה כוללת כאמור לעיל הושגה והושלמה מטרת הליכי ההוצאה לפועל ומן הראוי היה לסגור את תיק ההוצאה לפועל. זהו גם הבסיס לטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל וזוהי העילה העיקרית המצדיקה, לטענת המבקשים, את עיכוב ביצוע ההליכים.

3.לאחר שעיינתי בטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין ובתשתית העובדתית עליה מבוססת הבקשה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הבקשה איננה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית אלא מתיחסת לנסיבות הפרטיקולריות של המקרה ולצו בינים שנכונותו נבחנה כבר פעמיים. אין קיימת עילה מספקת לבחון את העניין שוב בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב שכ"ט עו"ד 10,000.- ש"ח.