רע"א 1480/18 חיים רביבו נ. משטרת ישראל

1.

בהחלטתו מושא בקשת רשות הערעור שבכותרת דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (רת"ק 11373-02-18; השופטת א' כהן ) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו מיום 31.1.2018 (ת"ק 61521-09-16; השופט ד' הורוביץ ), במסגרתו התקבלה תביעת השבה שהגיש המבקש כנגד משטרת ישראל, אך נדחתה תביעה נוספת להחזר כספי ופיצוי בגין מעצרו (ת"ק 25428-10-16). מעיון בחומר עולה כי הערכאה הדיונית אימצה את גרסת המבקש בנוגע לסכום שנתפס בביתו במהלך חיפוש, והורתה למשטרת ישראל להשיב לו 1,000 ₪ נוספים. לעומת זאת, תביעתו לפיצוי והחזר הוצאות בגין מעצר שווא נדחתה, מאחר והמבקש הוא שסירב בשעתו להשתחרר בתנאים – ואף דחה, מטעמים לא רלוונטיים, הצעה לייצוג מטעם הסניגוריה הציבורית. כאמור, בית המשפט המחוזי לא מצא עילה למתן רשות ערעור, ומכאן הבקשה שבכותרת.

2.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה. המבקש – שאינו מיוצג – לא הצביע על שגיאות שנפלו בהכרעות הערכאות הקודמות, ובוודאי שלא הציג היבטים עקרוניים או עיוות דין שעשויים להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי.

ככל שניתן להבין, עיקר חיציה של בקשת רשות הערעור מופנים דווקא כלפי הסכום ש"נגנב" מן המבקש. ברם, משהסעד לו עתר במישור זה ניתן במלואו – ומשטרת ישראל נדרשה להשיב לו 1,000 ₪, כפי שביקש – אין לשוב ולדון בעניין בהליך ערעורי. אוסיף בקצרה כי ניתן להבין לליבו של המבקש, הסבור כי נגרם לו עוול וכי ישב במעצר על לא עוול בכפו. ברם, גם אם החשדות שהביאו למעצר המבקש התפוגגו, אין בכך כדי להפוך את מעצרו למעצר שווא המקים עילת פיצוי – על אחת כמה וכמה נוכח סירובו שלו להשתחרר בתום החקירה למעצר בית. אכן, המבקש רשאי היה לבחור כך – ולבכר עורך דין פרטי על פני ייצוג מטעם הסניגוריה הציבורית – אלא שאין לזקוף בחירות אלה לחובת המדינה, ולהטיל עליה את האחריות לתוצאותיהן.

3.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.