רע"א 1501/02 צבי סלנט נ. ישראל שמעוני

המבקש ברע"א 1506/02 (להלן: שמעוני) התחייב למכור למשיב 2 ברע"א 1501/02 (להלן: אלימלך) מגרש ששטחו 940 מ"ר, כאשר לבסוף נרשמו על-שם אלימלך רק 624.6 מ"ר. המבקש ברע"א 1501/02 (להלן: עו"ד סלנט) ייצג את אלימלך בעסקת המכר ואף נרשם כקונה בנאמנות של המגרש עבור אלימלך. אלימלך הגיש תביעת פיצויים בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כנגד שמעוני בגין הפרת חוזה מקרקעין וכנגד עו"ד סלנט בגין הפרת התחייבויותיו כעורך-דינו.

בית-משפט השלום קיבל את תביעתו של אלימלך כנגד שמעוני וכנגד עו"ד סלנט, שחויבו לשלם לאלימלך, ביחד ולחוד, סכום של 712,668 ש"ח. בית-משפט השלום דחה את ההודעה לצד שלישי ששלח עו"ד סלנט לשמעוני. וכך הסביר:

[שמעוני] היה מודע לקיומם של קונים ו[אלימלך] ביניהם ולהיקף זכויותיהם, אולם מעבר לאמור בחוזה טען [שמעוני] בהליך אחר לחוסר יריבות בינו לבין עו"ד סלנט, וגרס כי בר שיחו הנכון הנו [אלימלך] ... נראה כי גישתו של [שמעוני] בשאלת היריבות משתנה בהתאם לצרכים ולזהות הצד שכנגד, ולאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה לפיה [שמעוני] הפר את התחייבותו כמוכר בכך שלא ביצע את העברת הממכר לקונה בשלמותו.

...

בענייננו התרשל [עו"ד סלנט] בבדיקת המצב המשפטי של הנכס, בביצוע תשלומים שלא על פי הקצב שנקבע בהסכם וכן באי ביצועה של ההתחייבות לרשום את הנכס על שם הקונה, וקודם לכן באי רישומה של הערת אזהרה במועד.

...

סבורני שלא בכדי הסתפק [עו"ד סלנט] בטענות סתמיות ... כיוון שקשה להעלות על הדעת שעורך דין המייצג קונה יסתמך על מצגים של המוכר ובא כוחו מבלי לבדוק את המצב באופן עצמאי. בנסיבות אלה, אני סבורה שאין ל[עו"ד סלנט] אלא להלין על עצמו על שלא טרח לבדוק את מצב הזכויות בקרקע בטרם חתם על ההסכם בנאמנות עבור [אלימלך] ושילם בשמו מאות אלפי שקלים ל[שמעוני] עבור קרקע שלא ניתן לרשמה על שם מרשו.

הצדדים ערערו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר דחה את ערעורם, וכך קבע:

שתי שאלות ... אשר במהותן הינן שאלות של עובדה ומהימנות הינן שאלת היריבות, אשר נדונה בערכאה הראשונה ונדחתה ... ובדין נדחתה. עסקינן בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הראשונה המוצאים תימוכין בראיות שבאו לפניה ... התנהלות [שמעוני] בשאלה זו המשתנה בהתאם לצרכים ולזהות הצד שכנגד, הינה התנהגות חסרת תום לב.

השאלה השניה הינה שאלת התרופה (פיצוי או אכיפה) ... הזכות לקבלת פיצויים מהווה תחליף לסעד האכיפה, ובדומה לאכיפה אף בסיסה הוא בהוראות החוזה. הפיצויים נועדו להעמיד את הנפגע באותו מצב שבו היה אילו החוזה קוים, והוא זכאי לפיצוי על הנזק שנגרם לו בגין הפרת החוזה ...

שאלת אחריותו של [עו"ד סלנט] נדונה בצורה מפורטת ומשכנעת בפסק דינו של בית משפט קמא ולא מצאנו לשנות מקביעותיה בעניין זה. ... עו"ד סלנט לא פעל במקרה הנדון באותה המיומנות המתבקשת מעורך דין.

...

[על] עורך הדין לנקוט יוזמה בייחוד בתחום עסקאות המקרקעין (קניה ומכירה) המחייבות בדיקת נכסים וזכויות ... כל אלה סותרים את טענת עו"ד סלנט כי היה רשאי להסתמך על מצגיו של שמעוני ועורך דינו, ומחייבים את עו"ד סלנט בנזקו של מרשו ביחד עם שמעוני.

מכאן הבקשות שבפניי למתן רשות ערעור.

ברע"א 1506/02 טען שמעוני, כי בפני בית-משפט זה עומדת שאלה משפטית עקרונית, והיא האם סעד האכיפה כסעד ראשוני ידחה בפני סעד של פיצוי כספי, כאשר האפשרות לאכיפה נוצרה בחלוף מספר שנים לאחר החתימה על ההסכם, וכאשר איש לא שינה מצבו לרעה. עוד טען שמעוני, כי טעה בית-המשפט המחוזי כאשר קבע, כי קיימת יריבות בין שמעוני לאלימלך. לבסוף טען שמעוני, כי אין לחייבו ביחד ולחוד עם עו"ד סלנט, וכי יש להטיל את מלוא האחריות על עו"ד סלנט, אשר מחדליו הם שגרמו לעיכוב בהעברת הזכויות.

מנגד טען אלימלך, כי אין מקום לתת לשמעוני רשות לערעור שני, שכן שמעוני מעלה טענות עובדתיות בלבד, אשר נדחו על-ידי שתי ערכאות. אלימלך הוסיף וטען, כי שאלת האכיפה אינה רלוואנטית מקום שהנפגע תבע פיצוי כספי; כי קביעת הסעד המבוקש היא זכותו של הנפגע ולא של המפר; כי לאחר חמש שנים מיום החתימה על החוזה קיבל רק שני שלישים מן המגרש ולפיכך הגיש תביעה כספית ולא תבע אכיפה; וכי בקשתו של שמעוני להעביר לאלימלך את הבעלות בשטח כיום לאחר 12 שנים היא אבסורדית ואף אינה נכונה, שכן הקרקע החסרה אינה מצויה בבעלותו של שמעוני. לבסוף טען אלימלך, כי בקשתו של שמעוני היא אקדמית גרידא, שכן עו"ד סלנט שילם לאלימלך כמעט את מלוא הסכום שפסק בית-משפט השלום ולפיכך המחלוקת היא בין שמעוני לעו"ד סלנט.

ברע"א 1501/02 טען עו"ד סלנט, כי בית-המשפט המחוזי לא התייחס לערעורו בעניין דחיית ההודעה לצד שלישי. עו"ד סלנט הוסיף וטען, כי פרע את חובו של שמעוני, בעוד שמעוני נותר עם התמורה המלאה בכיסו, ומשכך היה על בית-המשפט לקבוע כי על שמעוני להשיב לו את הסכומים ששילם לאלימלך.

מנגד טען שמעוני, כי בקשתו של עו"ד סלנט הינה חלק ממחלוקת בין הצדדים במסגרת הליך אחר תלוי ועומד; כי אין לתת לעו"ד סלנט רשות להגיש ערעור שני, שכן אין כל חשיבות משפטית כללית בטענותיו; וכי בקשתו מעלה טענות עובדתיות שהוכרעו על-ידי שתי ערכאות.

דין הבקשות להידחות.

הבקשות אינן מעלות שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מן הסכסוך הספציפי שבין הצדדים ומצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגוף העניין אין מקום להתערב בפסק-דין בית-המשפט המחוזי. לאחר שמיעת ראיות, קבע בית-משפט השלום, כעניין שבעובדה, כי שמעוני התחייב כלפי עו"ד סלנט כנאמן מטעם הקונים להעביר על-שם הקונה שטח של 940 מ"ר; כי יש לדחות את טענתו של שמעוני בדבר חוסר היריבות בינו לבין אלימלך; כי עו"ד סלנט לא בדק את מצב הזכויות במגרש באופן עצמאי, על-אף שמחובתו לעשות כן; וכי עו"ד סלנט לא רשם הערת אזהרה לטובת אלימלך במועד, ולפיכך חייב בית-משפט השלום את שמעוני ועו"ד סלנט ביחד ולחוד בתשלום הפיצויים. טענות המבקשים אינן אלא ניסיון לקעקע ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית-משפט השלום ואשר אושרו על-ידי בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, הבקשות למתן רשות ערעור נדחות. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב 2 ברע"א 1501/02 בסך 10,000 ש"ח כל אחד.