רע"א 1520/06 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ. מיכאל גרברניק

1.המשיבים ובנם רכשו בשנת 1995 דירת מגורים, ולצורך רכישתה נטלו מהמבקש 1 (להלן: הבנק ) ארבע הלוואות בסכום כולל של 195,000 ₪. להבטחת פירעון ההלוואות נדרשו המשיבים ובנם לערוך ביטוח חיים, אך מאחר וגיל המשיבים היה גבוה מהגיל המקובל אצל המבקשת 2 (להלן: המבטחת ) לעריכת ביטוח כזה, הסתפק הבנק בביטוח חייו של הבן. תחילת הביטוח נקבעה ליום 2.7.98, כאשר הפוליסה כללה תנאי השולל את תגמולי הביטוח במקרה של התאבדות בתוך שנה אחת ממועד תחילתה.

2.למרבה הצער, נמצא בנם של המשיבים ביום 8.6.99 כשהוא חסר רוח חיים. הבן נמצא יושב במכוניתו ביער, כאשר צינור המפלט של המכונית נמצא מחובר באמצעות צינור אל תוך המכונית דרך החלון הימני. המכונית היתה סגורה וסמרטוט אטם את אזור הכניסה של הצינור למכונית. בנתיחה פתולוגית נקבע כי על פי הנסיבות סיבת המוות היא כנראה הרעלה חריפה על ידי פחמן חד חמצני בשל שאיפת אדי המפלט.

3.המשיבים הגישו תביעה לבית משפט השלום בתל אביב ובה ביקשו לחייב את המבטחת לשאת בתשלומים לפירעון ההלוואות שניתנו להם על ידי הבנק. המבקשים טענות כי מתקיים התנאי בפוליסה השולל את התגמולים, שכן המנוח התאבד בתוך שנה ממועד הצטרפותו לביטוח.

4.הדיון בערכאות דלמטה נסב סביב השאלה העובדתית האם התאבד המנוח. בית משפט השלום מצא כי מידת הסבירות נוטה למסקנה כי אין המדובר בהתאבדות. את מסקנה זו ביסס בית המשפט על סימני שאלה שונים שעלו מהאירוע, כגון מסקנתו של הפתולוג כי לא ניתן לקבוע את סיבת המוות, העדר כל ממצא בבדיקה טוקסולוגית, ממצא בדבר עקירה טריה של שש שיניים קדמיות של המנוח, העובדה כי נמצאו סימני דקירות בזרועו של המנוח שאינן נובעות משימוש בסמים וכדומה. כן עלו סימני שאלה מהתנהגותו של המנוח אשר לא הותיר אחריו מכתב התאבדות, רכש מכונית חדשה כשנה לפני מותו, סיים בהצלחה לימודי תעודה כחודשיים לפני מותו, עבד עד ללימודיו באתר בנייה, לא היה חולה או דכאוני ותפקודו היה נורמטיבי. באשר לחקירת המשטרה בעניין אשר העלתה כי אין חשד למעורבות פלילית, הרי שמעדותו של חוקר המשטרה עלה כי החקירה כלל לא בדקה את משמעות הממצאים הגופניים, ובהם מצב השיניים של המנוח והדקירות על ידיו וכן לא נחקרו הוריו של המנוח באשר להתנהגותו, למצבו הנפשי, אפשרות של שימוש בסמים וכדומה. בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום וקבע כי המבקשים לא שכנעו ברמה הנדרשת במשפט האזרחי שהמנוח אכן התאבד.

5.המבקשים טוענים כי הבקשה מעלה שלוש שאלות עקרוניות וחשובות: האחת, מהו נטל ההוכחה המוטל על בעל דין במשפט אזרחי לפיה אדם שם קץ לחייו; השניה, האם מסקנת משטרת ישראל כי המנוח התאבד די בה כדי להטות את מאזן ההסתברויות; השלישית, האם עמדו המבקשות בנטל ההוכחה שהיה מוטל עליהן להראות כי המנוח התאבד.

6.דין הבקשה להידחות. תיק זה נסב כולו סביב שאלה עובדתית שהוכרעה על ידי הערכאה הדיונית. הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית, לא כל שכן שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים בה (רע"א 4138/05 אביבי ראשון קבלנים בע"מ נ' עיריית ראשון לציון , תק-על 2005(3), 2635 (2005)). שאלת נטל ההוכחה כלל אינה שנויה במחלוקת. המבקשים מסכימים כי שאלת התאבדותו של המנוח דורשת הוכחה במאזן הסתברויות, ואכן הערכאות דלמטה פסקו בהתאם לכך.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.