רע"א 1523/00 שמעון מואטי נ. מדינת ישראל

1.כנגד העורר הוגש, בבית משפט השלום, כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה בידי עובד, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד. על-פי עיקרי העובדות הנטענות בכתב האישום ניצל העורר את מעמדו, כמנכ"ל החברה בה הועסק (להלן: החברה), וגנב כספים שהתקבלו עבור החברה, תוך שהוא נוקט, בין השאר, בזיוף שמו כמוטב או כנסב, על-גבי שיקים שנשלחו לחברה, ותוך רישום כוזב בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה - הכל על-מנת להסוות את מעשיו.

משהוגש כתב האישום, פנה בא-כוח העורר למשיבה בבקשה לעיין בחומר ששימש בסיס לחוות הדעת שהוכנה על-ידי רואה החשבון של החברה (להלן: חומר הרקע). חוות הדעת עצמה נכללה בחומר החקירה והוצגה למבקש. לאחר שרואה החשבון סירב להמציא את חומר הרקע, מנימוקים שהעלה בפני המשיבה, הודיעה האחרונה כי תמנע מלהציג את חוות הדעת עצמה כראיה במשפט. בקשה שהוגשה שהוגשה על-ידי העורר לבית משפט השלום לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, התשנ"ב1982- (להלן: החוק), לגילוי חומר הרקע, נדחתה. בית משפט השלום קבע כי לאור החלטת המשיבה להמנע מלהסתמך על חוות הדעת במשפט ולאור העובדה כי חומר הרקע לא מצוי בידי המשיבה עצמה, אין מדובר בחומר חקירה כמשמעותו בסעיף 74 לחוק.

2.על החלטת בית משפט השלום הוגש ערר לבית המשפט המחוזי מכוח הוראת סעיף 74(ה) לחוק הקובעת:

"על החלטת בית משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית המשפט שלערעור שידון בערר בשופט אחד".

בית המשפט המחוזי דחה את הערר מנימוקים דומים לאלה שעמדו ביסוד החלטת בית משפט השלום, תוך מתן המלצה למשיבה להמציא לידי העורר חומר ראיות שניתן להשיגו. על החלטה זו האחרונה הגיש העורר ערר לבית משפט זה.

המשיבה העלתה טענת סף, ולפיה זכות הערר המוקנית לעורר, לפי הוראת סעיף 74(ה) לחוק, מוגבלת להגשת ערר אחד בלבד לבית המשפט שלערעור. כך, משהוגש

ערר על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, מיצה העורר, לטענת המשיבה, את זכות הערר לפי סעיף 74(ה) לחוק. בטענתה זו הסתמכה המשיבה על החלטת בית משפט זה ברע"פ 4207/96 מדינת ישראל נ' רפי פרידן , תקדין-עליון, כרך 97(1).

3.בא-כוח העורר מודע לקיומה של ההלכה הברורה, הקובעת כאמור, כי סעיף 74(ה) לחוק אינו מקנה זכות ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערר על החלטות בית משפט שלום לפי סעיף 74 לחוק. אף על-פי-כן, טוען בא-כוח העורר כי פרשנות זו בטעות יסודה, וכי היא נוגדת את תכליתו של סעיף 74 המעניק זכות ממעלה ראשונה לעיון בחומר החקירה. לדעת בא-כוח העורר, זכות הגישה לערכאה שלישית, בין אם בזכות או בין אם ברשות, באה לכלל ביטוי במשפט הישראלי בהוראות שונות של סדרי הדין, ועל דרך ההיקש, גם בענייננו. העורר מפנה בסיכומיו, הערוכים היטב, גם להוראות חוק הנוגעות למעצרים ולתפיסת חפצים ואשר במסגרתן קיימת זכות ערר נוספת. הוראות אלה, שאינן פחותות, לדעתו, בחשיבותן, מזכות העיון בחומר החקירה, מלמדות על הפרשנות הראויה שיש ליתן לסעיף 74(ה) לחוק.

4.דין הבקשה להדחות. הבקשה אינה מצביעה על צידוק לסטות מהפרשנות שניתנה בבית משפט זה להוראות סעיף 74(ה).

גם לגופו של עניין לא השתכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין. משהודיעה המדינה כי לא תסתמך על חוות-הדעת החשבונאית שהוכנה על-ידי רואה החשבון, ומשהתברר כי חומר זה אינו נמצא בשליטת המדינה, ספק אם היה מקום לראות בחומר הרקע כחומר חקירה כמשמעותו בסעיף 74 לחוק אלא שבכך לא ניתן להכריע עתה. יתרה מכך, אם סבור העורר כי חומר הרקע דרוש להגנתו, פתוחות בפניו דרכים חלופיות להביא אותו כראיה, מיוזמתו, בין היתר על-ידי עשיית שימוש בסעיף 108 לחוק (ראו לעניין זה בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל - טרם פורסם).

הערר נדחה.