רע"א 1525/12 פלוני נ. פלוני

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ש' שטמר ) בענ"א 15378-10-11 מיום 17.12.2011, בו נדחה ערעור על החלטתו של בית המשפט לנוער בחיפה (השופטת ע' בן-לוי ) בתנ"ז 5271-11-08 מיום 12.7.2011, בה הוארך צו משמורת לפיו ישהה הקטין, בנה של המבקשת (להלן: הקטין ), שנה נוספת במשפחת אומנה טיפולית.

רקע עובדתי בתמצית והליכים קודמים

1.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הקטין נמצא בחסות רשות הסעד עוד משנת 2009. ביום 27.5.2010 הוארך צו המשמורת מכוחו שוהה הקטין במשפחת אומנה טיפולית לשנה נוספת. הרקע להוצאתו של הקטין מחזקתה של המבקשת הוא מצבו הנפשי הקשה. בתחילה אובחן הקטין בשגגה כאוטיסט. התנהגותו בגן הילדים הייתה חריגה. המבקשת התלוננה כי הקטין מגלה כעסים ואלימות כלפי אמה הישישה שהתגוררה עמה ועם הקטין. הקטין איים להתאבד והביע כעסים כלפי אחרים תוך שניכר חוסר תקשורת בינו לבין האחרים. מצבו הנפשי הקשה של הקטין הושפע מתפיסתה המקובעת של המבקשת כי הקטין הוא אוטיסט על אף אבחונים אחרים ועל אף שיפור שחל במצבו. התנהגותה של המבקשת כלפי הקטין הייתה נוקשה והגורמים המקצועיים סברו כי היא איננה מסוגלת לספק לקטין את צרכיו הנפשיים.

2.

במסגרת ההליך להארכת צו המשמורת בו ניתנה ההחלטה מיום 27.5.2010,

נוכחה השופטת בן לוי לגלות על סמך חומר הראיות שהובא לפניה כי חל שינוי לטובה בהתנהלותה של המבקשת אשר שיתפה פעולה עם גורמי הטיפול. בית המשפט לנוער ציין כי הייתה תחושה

שלאחר שיחול שיפור נוסף במצבו של הקטין ניתן יהיה לשקול החזרתו למשמורתה של המבקשת. לפיכך, ניתנה ההחלטה מיום 27.05.2010 לפיה יש לתת לקטין זמן נוסף במשפחה האומנת כדי לאפשר לו להתקדם תוך מתן מעמד למבקשת בכל הנוגע לקבלת החלטות שונות לגבי הקטין.

3.

ודוק, מגמת השינוי לטובה והשיפור במצבה של המבקשת הפסיקה במועד בו החל הקטין להיפגש עם אביו. פגישות אלה גרמו למבקשת לחזור לדפוסי התנהגות נוקשים על רקע הפגיעה האישית של אבי הקטין במבקשת. תחושת פגיעה זו, כך עולה, גברה על כל שיקול אחר. בעקבות הנסיגה של המבקשת לדפוסי התנהגות קודמים חלה גם נסיגה במצבו של הקטין. עוד עולה מפסק דינו של בית המשפט לנוער כי גורמי הטיפול התלבטו מהי טובתו של הקטין להמשך ועל רקע זה הוחלט על ביקור בית שנערך במועד בו שהה הקטין בחופש בביתה של המבקשת. שתי עובדות סוציאליות ערכו את ביקור הבית. לדברי שתיהן, במהלך הביקור הקטין הביע רצון מפורש להישאר במשפחת האומנה וזאת בנוכחותה של המבקשת. לאחר שהעובדות הסוציאליות עזבו את ביתה של המבקשת הן שמעו צעקות רמות של המבקשת ודלתות נטרקות בעוצמה רבה. השתיים שמעו את הדברים בהיותם ברחוב סמוך לבית ועל כן עלו חזרה ועמדו מחוץ לדירתה של המבקשת, מקום בו צעקותיה נשמעו בבירור. ביקור זה גרם לזעזוע אצל גורמי הטיפול ולגיבוש עמדתם כי יש להאריך את צו המשמורת ולהשאיר את הקטין במשפחת אומנה ולפיכך הוגשה בקשה לבית המשפט לנוער להאריך את צו המשמורת בשנתיים נוספות.

4.

בהחלטתו קבע בית המשפט לנוער כי מתקבל הרושם שהמבקשת במלחמתה להחזיר למשמורתה את הקטין אינה יודעת לכבד את גבולות הפרט של הקטין "ואינה מאפשרת לו חופש להרגיש מה טוב לו". טרם מתן החלטתה נפגשה השופטת בן לוי עם הקטין ושוחחה עמו במטרה לגבש יחד איתו פתרון הולם. השופטת התרשמה כי הקטין הינו אינטליגנטי, נבון ויודע להביע את רצונותיו. השופטת הדגישה בהחלטתה כי המבקשת עשתה דרך ארוכה מאז הוצא הקטין ממשמורתה והיא החלה לשתף פעולה עם גורמי הטיפול אולם לבסוף חזרה לנקודת ההתחלה. השופטת הטעימה כי חשיפתו של הקטין לסיטואציה כה טעונה כאשר הוא בביקור אצל אמו מעלה הרהור מה עבר על הקטין או עלול לעבור עליו בבית אמו כאשר איש אינו יכול לפקח על המתרחש בבית. עוד הוסיפה השופטת כי מדיווחי האומנה

עולה כי הקטין הוא ילד עם קשיים רבים ומגיב במתח ובסערה למריבות עם אמו וחושש לגבי העתיד.

5.

השופטת

בן לוי עמדה בהחלטתה על שתי בדיקות פסיכיאטריות שנערכו לקטין בשנה החולפת. אחת מהן המליצה על השארת הקטין במשפחת אומנה. השנייה המליצה על טיפול תרופתי. כן נערך לקטין אבחון שמטרתו לבחון האם הוא אוטיסט. הפסיכולוג שערך את האבחון ציין כי הקטין סובל מהפרעת התקשרות המתפתחת לרוב "על רקע סביבת גידול המתעלמת מצרכיו הרגשיים של ילד לנחמה, חום וגריה מותאמת, מתעלמת מצרכיו הפיזיים הבסיסיים ומעוררת בו פחד וחרדה במקום תחושת בטחון". על יסוד האמור הגיעה השופטת למסקנה כי החזרת הקטין לחזקת המבקשת תביא להחזרתו לאותה הורות אשר מלכתחילה לא ידעה לספק לו את צרכיו. השופטת הטעימה כי היא אינה יכולה לקחת את הסיכון ולהורות על החזרת הקטין למשמורת אמו בהתחשב בטובת הקטין. יחד עם זאת, האריך בית המשפט את צו המשמורת בשנה אחת ולא בשנתיים כפי שביקשו רשויות הרווחה. בית המשפט נימק קביעתו זו בצורך לתת הזדמנות למבקשת לטפל בקשייה מול הקשר המתרקם בין הקטין לבין אביו וכן בצורך לבחון מה מקומה של אחות הקטין במשפחה ומה השפעתה על המתרחש בבית.

כנגד החלטתה של השופטת בן לוי הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור תוך שאישר את הנמקתו של בית המשפט לנוער. בית המשפט המחוזי הדגיש כי החלטתו של בית המשפט לנוער מבוססת היטב על התרשמות המומחים והמלצות הגורמים הטיפוליים וכי מהראיות עולה שלא הוכח שיפור משמעותי בהתנהלות המבקשת וכי טובת הקטין מחייבת הותרתו במשפחה האומנת. עוד הפנה בית המשפט המחוזי לעמדת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה בערעור. המבקשת טענה כי פסיכולוג מטעמה קבע שיש לה מסוגלות הורית. בית המשפט המחוזי ציין כי הפסיכולוג לא המליץ על החזרת הקטין לרשותה אלא לאחר שיחוזק הקשר ההורי בינה לבינו. הפסיכולוג סבר שעל אף שהמבקשת מודעת לקיומם של יחסים מיטיבים היא איננה יכולה לממש משאלותיה ליחסים כאלו בשל הסערות הרגשיות שבה וכי "ילדיה מהווים אובייקטים להשלכות ולשחזור הדינאמיקה הלקויה שהופנמה ונבנתה בתוכה במשך השנים". הפסיכולוג הסכים כי קשייה הפסיכולוגיים של המבקשת מחייבים בשלב זה החזקת הקטין במסגרת שומרת ומחזיקה עד לחיזוק הקשר ההורי בינה לבין הקטין. בית המשפט המחוזי ציין כי טענתה של המבקשת כי היא מקבלת טיפול מעמותה מסוימת איננה בעלת משקל מכריע שכן חוות הדעת שהוגשה מטעמה ונערכה על ידי המטפלת בה התבססה על דיווחים של המבקשת בלבד וללא שהמטפלת עיינה בחוות הדעת לגבי הקטין והתנהלותו. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי האם התלוננה אמנם כי לא קיבלה הדרכה וטיפול דיאדי יחד עם בנה, אך לפי חוות דעת הגורמים המטפלים הקטין עדיין לא בשל לטיפול זה בשל מצבו המורכב. מכל הטעמים דלעיל נדחה הערעור.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

7.

לטענת המבקשת מתעוררת בנסיבות העניין שאלה משפטית החורגת מעניינה הפרטי: מהו היחס שבין הזכות לאוטונומיה הורית, מידת ההתערבות השיפוטית בזכויות הורים וכן האיזון הנדרש בין האוטונומיה ההורית ובין טובת הילד. לגופו של עניין טוענת המבקשת כי היא אם נורמטיבית ומתפקדת וכי היא בעלת מסוגלות הורית סבירה בעוד שקשייה הם נחלת העבר. המבקשת טוענת כי לקטין יהיה טוב ונכון לשוב למקומו הטבעי, קרי לרשות אמו הביולוגית. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הוצאת הקטין מביתו והותרתו מחוץ לביתו נעשו תוך מתן משקל לא ראוי לשיקולים חד צדדים בלא מתן משקל לזכות ההורה לגדל את הקטין וללא מתן משקל ליתרונות שיצמחו לקטין אם יוחזר אל אמו. לא זאת אף זאת, טוענת המבקשת כי צרכיו הייחודיים של הקטין כשלעצמם אינם בגדר עילה להוצאת הקטין ממשמורתה.

תמצית תשובת המשיבים

8.

ביום 2.4.2012 הוריתי למשיבים להגיש את תשובתם. בתמצית יאמר כי רשויות הרווחה מפנות בתשובתן להנמקתן של הערכאות הקודמות, לעמדת הגורמים הטיפוליים ולמומחים, תוך הדגשת טובת הקטין ומצבו המורכב בעטיו מוטב להותירו במשפחת אומנה. לתשובה צורפו נספחים רבים בהם גם המסמכים מטעם הגורמים המקצועיים אליהן התייחסו הערכאות הקודמות.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.

על אף שעסקינן בבקשה שעניינה הותרת קטין מחוץ למשמורת אמו הביולוגית, עניין שמטבע הדברים בחינתו אף לפני ערכאת הערעור מחייבת רגישות מיוחדת בשל המורכבות שבו, גם ב"גלגול שלישי", לא ניתן להתעלם מכך שגם בהקשר זה חלה ההלכה המושרשת בדבר הצמצום שבו יש לנהוג בנוגע למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", רשות שתינתן אם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית או אם נדרשת התערבות בית המשפט כדי למנוע עיוות דין ( [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ]. איני סבור כי זה המצב בנסיבותיה של הבקשה דנן. השאלה עליה מצביעה המבקשת בדבר היחס והאיזון בין עקרון טובת הילד לבין הזכות לאוטונומיה הורית בהקשר להליכי משמורת בעניינם של קטינים נזקקים הינה שאלה שנדונה בהרחבה ובאופן מקיף בפסיקתו של בית משפט זה, ואף המבקשת מודעת היטב לכך כפי שעולה מהאסמכתאות אליהן הפנתה במסגרת הבקשה דנן. ואולם, האיזון בין השיקולים השונים שיש בו כדי להכריע את עניינו של קטין פלוני והורה אלמוני נגזר מנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה.

11.

כמו כן איני סבור כי למבקשת יגרם עיוות דין אם תדחה הבקשה דנן. קביעותיהן של הערכאות הקודמות מבוססות על חומר הראיות שהונח לפניהן, על המלצות הגורמים הטיפוליים ובחוות דעת מומחים. בית המשפט לנוער לא נקט בגישה חד צדדית כפי שטוענת המבקשת אלא ניסה לאפשר למבקשת להירתם להליך טיפולי ואף הדגיש כי בשלב מסוים אף הייתה תחושה כי יתכן שניתן יהיה להשיב את הקטין לרשות המבקשת. הערכאות הקודמות לא התעלמו מהתקדמותה של המבקשת אך גם לא מהנסיגה שחלה במגמת השיפור לאור חידוש הקשר בין הקטין לבין אביו. כפי שהדגיש בית המשפט המחוזי גם המומחה מטעם המבקשת לא סבר כי יש להשיב את הקטין לחזקתה מיד. זאת ועוד, החלטתו של בית המשפט לנוער אינה סותמת את הגולל באשר לאפשרות להשיב את הקטין לרשות המבקשת, שכן בית המשפט לנוער הצביע על האפשרות כי בשנה זו המבקשת תרתום עצמה להליך טיפולי ואם זה יצליח ניתן יהיה לבחון את אפשרות השבת הקטין לרשותה.

12.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.