רע"א 153/96 דוד ביטון נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

ב בית המשפט העליון

רע"א 153/96

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופט י' זמיר

כבוד השופטת ד' ביניש

המבקש : דוד ביטון

נגד

המשיבים : 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

2. מימי לוגסי

בקשת רשות ערעור על פסק דין בית

המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום

8.11.95 בע"א 919/94 שניתן על ידי

כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר, טימן

בשם המבקש: עו"ד גרשון שניידר

בשם המשיב 1: עו"ד יוסף אברמן

פסק דין

המשנה לנשיא ש' לוין:

1.הבנק המשיב (להלן-הבנק) הגיש בשנת 1990 בקשה לביצוע של שטר חוב ע"ס 20,000.- ש"ח מיום 13.1.86 עשוי על ידי גב' מימי לוגסי (להלן-החייבת) לפקודת הבנק. השטר נערב בידי ארבעה, ובכללם המערער. בגוף השטר נכתב שהוא יעמוד לפרעון ב24- תשלומים שווים ורצופים בכל 18 לחודש החל בחודש אוגוסט 1986. כמו כן נכתב בו שבמקרה של אי סילוק אחד השיעורים הנ"ל יחול מיד פרעון כל סכום יתרת קרן השטר בצירוף ריבית פיגורים. עוד אישרו הערבים, ובכללם המערער, בין השאר, "שחיוב חותם (חותמי) השטר בסכום כלשהו שהגיע זמן פרעונו לפי השטר, לא ייחשב כתשלום, אלא אם היו כספים מספיקים בזכות בחשבון לכסוי אותו סכום" (להלן - התניה המוסכמת).

לאחר שהחייבת עזבה את הארץ, הגיש המערער ללשכת ההוצאה לפועל התנגדות וזו נתקבלה, והענין הועבר לבית משפט השלום בתל אביב יפו. בית משפט השלום שמע ראיות וטענות, ודחה את תביעת הבנק. הבנק ערער על פסק הדין וערעורו נתקבל. המערער חוייב בסכום השטר בצירוף ריבית, הוצאות ושכר טרחה. לפנינו בקשת רשות לערער שהוגשה לפנינו על ידי המערער. חרף התנגדות הבנק אנו מחליטים לראות את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.בתצהיר שניתן לתמיכה בהתנגדות כתב המערער כי נודע לו מהחייבת כי ההלוואה כולה נפרעה על ידה. בשעת הדיון בהתנגדות, צורפו לתצהיר מסמכים שונים בהסכמה ונתקיימו חקירות קצרות של המערער ושל פקיד הבנק, והוגשו בהסכמה דפי החשבון של החייבת בבנק. במהלך הדיון שלפנינו בקשנו מהפרקליטים להמציא לנו הודעה מוסכמת על המועדים והתקופות הרלבנטיים שבהם היה חשבונה של החייבת העיקרית ביתרת זכות, וזאת הם עשו.

בקבלו את טענות המערער, ובדחותו את תביעת הבנק, קבע בית משפט השלום כי השטר נשוא התביעה נמסר לבנק להבטחת החזרת הלוואה שהחייבת קבלה ממנו, כי החשבון חוייב מדי חודש בחודשו - במשך 24 חודשים - בסכום התשלום החדשי, וכי הבנק עצמו זקף את התשלום לחשבון ההלוואה. בית משפט השלום נתן דעתו להלכת ע"א 345/78 פ"ד לג(1) 683. לפי הלכה זו -

"חיוב חשבונו של חייב, העומד בין כה וכה ביתרת חובה, לא יתפרש כפרעון, אלא אם הוכח כי הצדדים הסכימו אחרת. חיוב כזה אינו אלא פעולה חשבונית, ואין בו יותר מאשר מתן התחייבות נוספת על ידי החייב לבצע את התשלום". להבדיל מהמקרה ההוא - כך קבע בית משפט השלום - הרי במקרה שלפנינו היה מדובר בחשבון פעיל, שבו הפקידה החייבת כספים רבים, ולכן ההלכה האמורה אינה חלה.

כאמור, קבל בית המשפט המחוזי את הערעור. הוא ציין בפסק דינו כי בכל אחד ממועדי התשלום של כל אחד משיעורי ההלוואה היה החשבון ביתרת חובה, והחיוב נעשה אוטומטית על ידי מחשב הבנק. לפיכך חלה על המקרה הילכת ע"א 345/78; אך העיקר הוא שאין המערער יכול להישמע בטענותיו נוכח קיומה של התניה המוסכמת.

3.עיון בדפי החשבון של החייבת מגלה שהמדובר בחשבון פעיל, שאמנם במרוצת התקופה הרלבנטית היה ברוב הזמן ביתרת חובה, אך היתה בו פעילות כספית ניכרת גם לחובה וגם לזכות. יתירה מזו: מתברר שבתקופות רלבנטיות משמעותיות נמצא החשבון ביתרת זכות . כך, למשל, מיום 18.7.86 יום זיכוי החשבון בסכום השטר, ועד ליום 6.8.86, נמצא החשבון ביתרת זכות, הוא הדין בתאריכים שונים אחרים בחודש אוגוסט 1986, בחודש מרץ 1987 ובחודש אוקטובר 1987, והוא הדין במועד החיוב של השיעור האחרון שנרשם ביום 3.7.88 (במקום ה18.7.88-) ושלעניינו צויין בחשבון במסגרת משבצת "תיאור הפעולה" שהמדובר ב"פ. הלוואה" (לענין זה לא התייחסו בעלי הדין בטיעוניהם); אף לאחר מועד זה נמצא החשבון ביתרת זכות. יתירה מזו: בכל התקופה הרלבנטית לא העמיד הבנק את יתרת ההלוואה לפרעון מיידי וגם לא התייחס אל ההלוואה כעומדת לפרעון מיידי. סבור אני שלגבי נסיבות כאלו אין הילכת ע"א 345/78 חלה. כל משמעותה של הלכה זו היא קביעת חזקה שבעובדה שבחשבונו של לקוח בבנק, הנמצא כל העת ביתרת חובה, ולא כל שכן בחשבון שאינו פעיל, אין לייחס, בהכרח, לזיכוי חשבונו במועד התשלום משמעות של פרעון; אכן, כבר בע"א 345/78 נאמר שחזקה זו ניתנת לסתירה. מקום שבו מתנהלת פעילות כספית ענפה בין בנק ולקוחו, בגדרו של חשבון עובר ושב, ואין קיימות נסיבות לסתור, אין כל טעם או הגיון שלא לראות חיובי זכות שנרשמו בחשבון במועד התשלום של הלוואה, שפרטיה נכללו בחשבון כפרעונה של ההלוואה; לפיכך אין הילכת ע"א 345/78 חלה על המקרה שלפנינו כבר מדעיקרא, אך גם לו היתה חלה באורח עקרוני יש לפרש את הנסיבות שהוכחו כהסכמת הצדדים לנהוג אחרת. אין ספק בדבר שלפי מהלך הדברים כפשוטם פרעה החייבת את סכום השטר.

דין התביעה להידחות גם על יסוד טענה אחרת של המערער, שהועלתה לפנינו אך במשתמע. חיובו של המערער על יסוד השטר אינו אלא חיובו של ערב לחייבת; אך ברור הוא שאם זו אינה חבה על פי השטר שניתן אך להבטחת החזרת הלוואה, אף המערער פטור; והנה עיון בדף החשבון מגלה כי חיובי ההלוואה וזיכויי הפרעון נבלעו בחשבון ואין הבנק זכאי לפרק את החשבון לגורמים ולתבוע מהחייבת אלא את יתרת החובה שבחשבון: ע"א 251/62 פ"ד יז 72; ע"א 748/88 פ"ד מה(4) 696; אך תביעתו של הבנק נגד החייבת נתבססה אך על השטר שעיסקת היסוד שלו נבלעה בתוך חשבון העובר ושב, ולא על יתרת החובה, ולכן לא ניתן היה כבר לתבוע מהחייבת את פרעונה; לפיכך אף המערער פטור.

4.הבנק טען לפנינו כי אין מתעוררת במקרה הנוכחי שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי; אין אנו סבורים כך, שכן פרשנותה של הילכת ע"א 345/78 מתעוררת חדשות לבקרים בפסקי דינם של בתי משפט של ערכאה ראשונה והיא חייבה התייחסות והכרעה. עוד טען לפנינו הבנק כי טענות המערער חרגו מגדר התצהיר שהגיש בתמיכה להתנגדות. נראה לנו שאין מקום להקפיד עם המערער בענין זה: ראשית, כל העובדות הנוגעות למערכת היחסים בין הבנק והחייבת לא היו ידועות לו אישית ונודעו לו רק מפי החייבת, ושנית וזהו העיקר: התשתית העובדתית המלאה נפרשה לפנינו, והמדובר אך במסקנה המשפטית העולה מן העובדות ולעניינה נשמעו לפנינו טענות מלאות. עוד טען הבנק לפנינו לישומה של התנייה המוסכמת; אולם אנו סבורים שאין היא משתרעת אלא על נסיבות הדומות לנסיבות שנתבררו בהילכת ע"א 345/78.

לאור התוצאה שאליה הגענו אין לנו צורך להתייחס לטענות אחרות שהמערער העלה לפנינו לענין חובותיו של בנק-נושה כלפי ערב, ולענין העובדה שהבנק העלה את טענותיו כלפי הערב אך שנתיים לאחר המועד שבו שולם התשלום האחרון שבחשבון.

דין הערעור להתקבל, ואנו מקבלים אותו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל, ופסק דינו של בית משפט השלום מושב על כנו, למעט חיובי ההוצאות, שאנו קובעים אותן בכל שלש הערכאות בסכום של 50,000.- ש"ח.

המשנה לנשיא

השופט י. זמיר:

אני מסכים

ש ו פ ט

השופטת ד. ביניש:

אני מסכימה

ש ו פ ט ת

החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין.