רע"א 1536/06 ניר אקולוג'י בע"מ נ. יהודה עלון

בין המבקשת 1 (להלן: אקולוג'י), מנהלה – המבקש 2 (להלן: נמרוד) והמשיב נכרת הסכם להפצת חומרי חיטוי, אותם מכרה אקולוג'י (להלן: ההסכם). בהתאם להסכם, שילם המשיב לאקולוג'י סכום כסף על חשבון התמלוגים שאמורים היו להגיע לה בשל מכירת חומרי החיטוי (להלן: כספי התמלוגים). עוד נקבע בהסכם, כי באם תוצאותיהן של תצפיות שייערכו בנוגע לפעולת חומרי החיטוי תהיינה שליליות, תחזיר אקולוג'י למשיב את מלוא הסכומים ששולמו על ידו.

לאחר שנערכו מספר תצפיות שתוצאותיהן היו שליליות, הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשים לבית משפט השלום בחיפה, במסגרתה דרש את השבת כספי התמלוגים שהועברו לידי אקולוג'י ואת שיפויו בגין ההוצאות שהוציא לשם עריכת התצפיות (להלן: הוצאות התצפיות).

ביום 17.9.2000 קיבל בית-משפט השלום בחיפה (כבוד סגן-הנשיא א' רקם) את תביעתו של המשיב בחלקה וקבע, כי אקולוג'י ונמרוד חבים למשיב, ביחד ולחוד, את השבת הוצאות התצפיות, בסך 81,300 ש"ח. עם זאת קבע בית-משפט השלום, כי המבקשים אינם חבים למשיב את השבתם של כספי התמלוגים. כן חייב בית-המשפט את המבקשים בתשלום הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח.

על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערערו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

ביום 10.9.2002 קיבל בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן-הנשיא ש' פינקלמן והשופטים ש' שטמר ו-ר' ג'רג'ורה)(להלן: פסק-הדין המחוזי הראשון) את ערעורם של המבקשים בחלקו וקבע, כי החיוב לשפות את המשיב בגין הוצאות התצפיות יחול רק כנגד אקולוג'י ולא כנגד נמרוד באופן אישי. בית-המשפט המחוזי נמנע מלהטיל הוצאות משפט על המשיב.

על פסק-דינו של בית-המחוזי ערער המשיב לבית-משפט זה.

ביום 4.2.2003 קיבל בית-משפט זה (כבוד המשנה לנשיא ש' לוין והשופטים א' ריבלין ו-א' גרוניס) את ערעורו של המשיב (ברע"א 8811/02), ביטל את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי והשיב אליו את הדיון על מנת שייתן פסק-דין חדש.

ביום 22.10.2003 קבע בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ב' גילאור והשופטים י' דר ו-א' שיף)(להלן: פסק-הדין המחוזי השני), כי החוב בגין הוצאות התצפיות בסך 81,300 ש"ח יוטל גם על נמרוד באופן אישי. כן קיבל בית-המשפט את ערעורו של המשיב בנוגע לכספי התמלוגים וקבע, כי המבקשים ישיבו למשיב את כספי התמלוגים שהעביר להם, בסך של 25,000 ש"ח וכן ישיבו לו המחאה בסך 25,000 ש"ח נוספים. לגבי הוצאות המשפט, קבע בית-המשפט המחוזי, כי ההוצאות שיוטלו על המבקשים בשתי הערכאות יעמדו על סך כולל של 20,000 ש"ח.

לשם ביצוע פסקי-הדין, פנה המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה.

ביום 27.9.2004 החליט ראש ההוצאה לפועל בחיפה לבטל את תיק ההוצאה לפועל שנפתח למבקשים לשם ביצועו של פסק-הדין שניתן בבית-משפט השלום ולאחדו עם התיק שנפתח לשם ביצוע פסק-הדין השני בבית-המשפט המחוזי.

ביום 30.6.2005 החליט ראש ההוצאה לפועל להוסיף לחוב שנקבע בתיק ההוצאה לפועל של פסק-דינו השני של בית-המשפט המחוזי את החוב שנפסק בבית-משפט השלום, בסך 81,300 ש"ח.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה בטענם, כי שגה ראש ההוצאה לפועל משצירף לחוב שנפסק כנגדם בתיק בית-המשפט המחוזי השני את הסכום שנפסק כנגדם בבית-משפט השלום, שכן פסק-דינו של בית-משפט השלום בוטל בפסק-דינו הראשון של בית-המשפט המחוזי.

ביום 15.1.2006 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ב' בר-זיו) את בקשתם של המבקשים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוענים המבקשים, כי שגה בית-המשפט המחוזי משלא ביטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל, שכן יש בכך משום חיובם חיוב כפול – הן בעבור החיובים שנפסקו בבית-משפט השלום והן בעבור החיוב שנפסק בבית-המשפט המחוזי, באותו עניין.

מנגד, סומך המשיב את ידיו על החלטתו של בית-המשפט המחוזי וטוען, כי אין כל מקום לעכב את הפינוי.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים אף לא הראו מדוע קיימת כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בניגוד לטענתם של המבקשים, הרי שאין כל סתירה בין החלטותיהן של שתי החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל. מפסקי-הדין בערכאות השונות עולה בבירור, כי החוב הסופי שנפסק לזכותו של המשיב כנגד המבקשים כולל הן את הוצאות התצפיות, אשר נפסקו לטובת המשיב בפסק-דינו של בית-משפט השלום והן את כספי התמלוגים אשר נפסקו לטובתו בפסק-דינו השני של בית-המשפט המחוזי. משכך, החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, מיום 30.6.2005 הינה המסקנה ההגיונית והמתבקשת מהחלטתו לאחד את שני תיקי ההוצאה לפועל. כך, למרות טענת המבקשים, אין בהחלטתו השנייה של ראש ההוצאה לפועל כדי לסתור את החלטתו הראשונה, אלא יש בה כדי להשלים אותה, בדרך של הוספת הרכיב של החיוב בעבור הוצאות התצפיות לתיק ההוצאה לפועל.

בניגוד לטענותיהם של המבקשים, הרי שאין מדובר בענייננו בהחלטות חופפות של בית-משפט השלום והמחוזי, שכן בכל אחת מהערכאות נדון חיוב נפרד ויש לראות בהם כפסקי-דין המשלימים זה את זה. ודוק: מפסק-דינו השני של בית-המשפט המחוזי עולה בבירור, שבחייבו את המבקשים בתשלום כספי התמלוגים למשיב, אין הוא מבטל את החיוב בעבור הוצאות התצפיות, אלא רק מקבל את ערעורו של המשיב בכך שהוא מוסיף לחיוב הראשון את החיוב הנוסף בעבור כספי התמלוגים.

כפי שציין בית-המשפט המחוזי בהחלטתו נשוא בקשת רשות הערעור, בנסיבות אלו ממילא עומד חיובם של המבקשים למשיב על הסכומים הנקובים בפסק-דינו של בית-משפט השלום ביחד עם הסכומים שנפסקו בפסק-דינו השני של בית-המשפט המחוזי. ניסיונם של המבקשים להוציא מתיק ההוצאה לפועל את הסכום של 81,300 ש"ח שנפסק בבית-משפט השלום בגין הוצאות התצפיות, מהווה על כן משום ניסיון לחתור תחת פסק-דינו השני של בית-המשפט המחוזי, אשר אישר רכיב זה בפסק-דינו של בית-משפט השלום.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך-דינו של המשיב, בסך של 5,000 ש"ח, בצירוף מס ערך מוסף כדין.