רע"א 1537/10 אהוד בן חיים נ. חיר כיוף

1.

בפני בית המשפט המחוזי בחיפה התעוררה השאלה האם חתימה על חוזה מסוים הינה אותנטית או שמא מזויפת היא. בית המשפט מינה מומחה שייתן חוות דעת בעניין. חוות הדעת הוגשה ימים ספורים לפני ישיבת ההוכחות. בתום ישיבת ההוכחות הוחלט כי יוגשו סיכומים בכתב ונקבע סדר הגשתם. כשבועיים לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה בה עתרו למינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט, להתיר צירוף חוות דעת של מומחה מטעם המבקשים ולהתיר חקירה של המומחה מטעם בית המשפט. בית המשפט (כב' השופטת ר' למלשטרייך-לטר) התיר אך ורק את זימונו לחקירה של המומחה מטעמו. בבקשת רשות הערעור קובלים המבקשים על כך שלא הותר להם להגיש חוות דעת של מומחה מטעמם ועל כך שבית המשפט לא מינה מומחה נוסף מטעמו.

2.

דינה של הבקשה להידחות על אתר, ובלא שהמשיב נדרש להשיב. לטעמי, נוכח העובדה שהמבקשים הגישו את בקשתם בפני בית משפט קמא באיחור, צדק בית המשפט משדחה את הבקשה.

3.

אכן, חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הגיעה לידי המבקשים ימים ספורים בלבד לפני ישיבת ההוכחות. דא עקא, המבקשים לא עתרו בישיבת ההוכחות לאותם סעדים אותם ביקשו בבקשה שהוגשה כשבועיים לאחר הישיבה. לא ניתן הסבר מספק מדוע לא ניתן היה לעתור לסעדים בישיבת ההוכחות. כאמור, בתום ישיבת ההוכחות הורה בית המשפט על הגשתם של סיכומים. בינתיים אף הוגשו סיכומים על ידי המשיב. כלומר, ההליך התקדם בלא שהועלו הטענות במועד, היינו בישיבת ההוכחות. כפי שצוין, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לעניין זימון המומחה מטעמו לחקירה (בכפוף לתשלום הוצאות על ידי המבקשים). משמע, בית המשפט הלך כברת דרך מסוימת לקראת המבקשים, חרף האיחור בהגשתה של הבקשה. נעיר, כי אף לעניין זה לא הוסבר על ידי המבקשים מדוע לא עתרו בישיבת ההוכחות לאפשר חקירה של המומחה. ניתן להבין, כי בשל כך שחוות הדעת נמסרה זמן קצר בלבד לפני הישיבה, לא היה סיפק להגיש בקשה בעניין, ובוודאי שלא ניתן היה לשמוע את המומחה בישיבת ההוכחות. מכל מקום, בית המשפט איפשר חקירה, על אף האיחור מצד המבקשים. בין כך ובין כך, צדק בית המשפט משלא הלך כברת דרך נוספת לקראת המבקשים, מה גם שספק רב אם בכלל עמדה להם זכות להגיש חוות דעת מטעמם, אפילו נתבקש הדבר בשלב מוקדם יותר. מעבר לעניין האיחור, לא הצביעו המבקשים על עילת התערבות לגופה של ההחלטה שלא למנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.